highlike

CHAPMAN BROTHERS

Джейк и Динос Чепмены
جيك ودينوس تشابمان
ジェイク・アンド・ディノス・チャップマン
ג’ייק ודינוס צ’פמן
杰克和迪诺斯·查普曼
DNA Zygotic

source: culture24orguk

Jake and Dinos Chapman have rocked the art world more than once with their outrageous works. They are experimental and constantly push the boundaries of contemporary art.
So the Saatchi Gallery chose to replace their Damien Hirst show with a collection of the brothers’ key works. Hirst is a tough act to follow. But Jake and Dinos have a style and a fascination for the grotesque and bizarre all their own.
“The job of a work of art is to raise questions about its terms and conditions,” said Jake Chapman in an interview with Time Out London.

“That’s what we do. We present the viewer with a puzzle. We put an injunction on speedy consumption, by refusing to offer a straightforward aesthetic experience. And to defend the integrity of the work, we produce a bit of turbulence that makes it more than a simple sip – of art”.

The Chapman’s work won’t be to everybody’s taste. But the retrospective is a celebration of two artists committed to challenging themselves as craftsmen. Their works are all handmade using a range of materials and techniques.
Disasters of War (2000) is a series of 83 hand-tinted etchings and the critically acclaimed Great Deeds Against the Dead (1994) is a plastic sculpture, on permanent display in the main room. The Chapman Family Collection (2002) is made up of 34 pseudo-African tribal wood carved totems and masks.

Dinos told Time Out, “By the time we die we will have done everything – flower arranging, pottery, origami… We have no signature style; the work is recognizable for its attitude, not its form.”
Dinos Chapman, born 1962, studied at Ravensbourne College of Art for a BA. His younger brother, Jake, born 1966, went to North East London Polytechnic. Both brothers were awarded an MA from the Royal College of Art in 1990.

After college they worked together as assistants to the art duo Gilbert and George before breaking out on their own in 1993. This year the brothers have been shortlisted for the Turner Prize.
The Saatchi Gallery is committed to showcasing contemporary art by largely unseen young artists or established artists whose work has been rarely or never on show in the UK.
Saatchi himself is a fan of the Chapman Brothers. He reportedly paid half a million pounds to commission Hell, the exhibition’s centrepiece.
Hell (1998 – 2000) was to be their entry at the Turner Prize. But Saatchi persuaded them that it would be better at the retrospective.
It is a truly impressive body of work that took two years to create. Nine miniature landscapes with bloody scenes of disaster and destruction are displayed in glass tanks.

The brothers’ cast and hand painted over 5000 figures, skeletons, nazi soldiers, human mutations. They built concentration camps and filled mass graves with hundreds of mutilated bodies. They dreamed up corpse puppeteers to entertain the troops, plants that grow skulls, carnivorous sheep with red eyes and skeletons dressed for chemical warfare.

Hell is unsurprisingly dark and disturbing. But so is all their work.
A selection of their sculptures from the mid nineties, sexless child mannequins wearing trainers, mutated and fused together, joined by torsos and limbs, glued with genetalia, like Zygotic Acceleration (1995) and Tragic Anatomies (1996), are on display.

Zygotic Acceleration is a potent comment on the sexualisation of children in the world of advertising and fashion. The Chapman’s message, as always, delivered with shock and awe.
You expect the special exhibitions at the Saatchi to take you to the limits of imagination and morality. And the Champman Brothers’ extreme art certainly does that.
.
.
.
.
.
.
.
source: visitorlinefr

Ces anglais adeptes de l’épate sont parmi les artistes contemporains les plus demandés actuellement : ils font partie de ce qu’on appelle « les jeunes artistes britanniques », à l’instar de Tracy Emin, Marc Quinn, Damian Hirst. Le seul fait que cette exposition ait lieu à Moscou sans passer pas Londres ni New York est quasiment incroyable.

Le monde des frères Chapman est généralement comparé aux cauchemars de Bosch et aux romans de Burroughs. Certains voient dans leur travail une moquerie de la morale chrétienne, d’autres une référence au monde absurde de Bosch ou Goya, d’autres encore seront attirés par le côté « humour noir » et l’ambiance de film d’horreur.

Quant aux frères Chapman, ils expliquent leurs oeuvres par la finitude de notre quotidien, le poids de la vie et la fragilité de l’humanité. « L’art propose une analyse de l’expérience humaine et du monde intérieur, – déclare Jake Chapman. – Nous analysons simplement l’état de l’époque à laquelle nous nous trouvons ».
.
.
.
.
.
.
.
source: pimientosytomateswordpress

“Bad Art For Bad People” es una colección de obras escultóricas y pictóricas que tienen como temas principales la violencia, banalidad, guerra, sexualidad, consumismo y cuestionamientos sobre el arte, el artista y su mercado.

Jake and Dinos Chapman, por medio de sus obras provocativas e impactantes han logrado llamar mi atención y hacerme indagar más sobre su trabajo.

Entre maniquíes y gatos al óleo, aparece un intento de mutación de las formas, en el que las cosas se transforman por completo dándome a entender que todo deja de ser algo para convertirse en otra cosa.

Son para mi impactantes los maniquíes realizados por estos hermanos, que desde mi punto de vista, en ellos se puede apreciar una gran carga erótica e incluso sexual, además de una crítica dirigida al consumismo relacionado con marcas como Nike. Pienso que pueden simbolizar también los distintos estados de ánimo de una persona, o incluso la variedad de personalidades que una persona puede adoptar en distintas circunstancias.
.
.
.
.
.
.
.
source: plginrt-project

Jake & Dinos Chapman(ジェイク・アンド・ディノス・チャップマン)の作品をご紹介。彼らはロンドン出身のアーティストで”チャップマン・ブラザース”と呼ばれることもある兄弟のアーティストです。兄のディノス・チャップマン(1962年 – )と弟のジェイク・チャップマン(1966年 – )が共同で作品を制作しています。
なかなか日本では見る機会が少ないので、この機会に・・・。
.
.
.
.
.
.
.
source: artfinding

Iakovos “جيك” تشابمان (مواليد 1966) وكونستانتينوس “دينوس” تشابمان (مواليد 1962) من الفنانين التشكيليين الإنجليزية، كثيرا ما يعرف باسم الاخوة تشابمان، الذين يعملون معا بمثابة الثنائي الشقيق التعاونية. موضوعها يميل الى التركيز على كل ما يعتبر عموما أن تكون مروعة، مبتذلة، هجوم، وما إلى ذلك، بما في ذلك، في عام 2008، سلسلة من الأعمال التي خصصت لوحة مائية الأصلي من قبل أدولف هتلر. في منتصف 1990s، وأدرجت هذه المنحوتات في المعارض معرضا YBA بريليانت! والإحساس. في عام 2003، تم ترشيح اثنين من لجائزة تيرنر السنوي لكنه خسر لبيري جرايسون. ولد جاك تشابمان تشابمان في شلتنهام ودينوس في لندن. وكان والدهما وهو مدرس الفن البريطاني وأمهم 1 القبرصية اليونانية الأرثوذكسية (وبالتالي “جيك” 1 ضآلة إنكليزيا من Iakovos الأرثوذكسية، و “دينوس”، وضآلة نموذجية من كونستانتينوس الأرثوذكس). نقلوا حتى في شلتنهام لكنه انتقل الى هاستينغز حيث حضر شامل المحلية (وليام باركر مدرسة) قبل على حد سواء الذين حضروا من جامعة شرق لندن. كلية الفنون – ثم في Greengate البيت، بليستو – ومن ثم الالتحاق في الكلية الملكية للفنون، وعندما كانوا يعملون كمساعدين للفنانين جيلبرت وجورج. بدأوا التعاون الخاصة بها في عام 1991. جعلت من الاخوة في كثير من الأحيان القطع مع نماذج من البلاستيك أو الألياف الزجاجية العارضات من الناس. وتألفت لقطعة في وقت مبكر من 83 مشاهد تعذيب وتشويه مماثلة لتلك التي سجلها فرانسيسكو غويا في سلسلة أعماله من ختوم، كوارث الحرب (أ العمل الذي عاد بعد ذلك ل) المقدمة في نماذج ثلاثية الأبعاد صغير من البلاستيك. وقد تحولت في وقت لاحق واحد من هؤلاء إلى العمل بالحجم الطبيعي، وأفعال كبرى ضد الميت، كما يظهر جنبا إلى جنب مع تسريع لاقحي، البيوجينية، دي مبخر نموذج Libidinal (توسيع X 1000) في المعرض ضجة كبيرة في عام 1997. واصل الاخوة تشابمان موضوع بشع التشريحية والإباحية من خلال سلسلة من العارضات من الأطفال، تنصهر معا في بعض الأحيان، مع الأعضاء التناسلية في مكان من ملامح الوجه. يتألف الجحيم من النحت (2000) لعدد كبير من الشخصيات مصغرة من النازيين مرتبة في الحالات زجاج 9 المنصوص عليها في شكل صليب معقوف. في عام 2003 مع سلسلة من الأعمال اسمه الطين بلة، أنها غيرت مجموعة من رسومات لغويا عن طريق إضافة وجوه مضحكة. احتجاجا على هذه القطعة، ألقى هارون Barschak (في وقت لاحق من بوابة المحطمة، الأمير وليام في حفل عيد ميلاد 21 يرتدون زي أسامة بن لادن في عباءة) وعاء من الطلاء الاحمر على تشابمان جيك خلال حديث له في مايو 2003. والمشار إليه في أيوفر Chapmans ‘أيضا العمل من قبل وليام بليك، وأوغست رودان الفرنسي نيكولا بوسين. وقد نشرت جيك تشابمان عددا من المقالات التسويقي وقطع من النقد الفني في حق بلده، وكذلك الكتاب، Meatphysics، التي نشرتها كتب خلق في عام 2003. لقد صمم الإخوة أيضا تسمية للبيرة بيكام كجزء من سلسلة من التسميات طبعة محدودة من إنتاج الفنانين المعاصرين. باستخدام عنوان من فيلم تيم بيرتون، في عام 2004 برعاية هم كابوس قبل عيد الميلاد كجزء من عرضية جميع الغد مهرجان الموسيقى الأطراف في الرمال الحدبة. من أبريل – يونيو 2003، عقد Chapmans عرضا منفردا في جامعة اكسفورد للفن الحديث بعنوان اغتصاب في الإبداع فيها “terribles منظمة أطفال من Britart، واشترت مجموعة من النعناع مطبوعات غويا والأكثر شهرة – وتعيين نحو تشويه بشكل منهجي”. المطبوعات أشار فرانسيسكو غويا على مواجهة الكوارث له من الحرب مجموعة من 80 ختوم. اسمه الثنائي الإهانة أعمالهم تشويه حديثا للإصابة. ووصف مراسل بي بي سي أكثر من فن المعرض: “رسومات من ماكدونالدز رونالد متحولة، تمثال من البرونز لوحة يظهر هتلر حزين الوجه في مهرج الماكياج وتثبيت رئيسي يضم قافلة knackered القديمة وturds الكلب وهمية”. في حين علقت صحيفة الديلي تلغراف ان الاشقاء تشابمان ان “نجح في رفع غضب من مؤرخي الفن من خلال انتهاك شيء أكثر من ذلك بكثير مقدس إلى عالم الفن من الجسم البشري – آخر عمل فني”، ولاحظوا أيضا أن تأثير عملهم كان قوية. وتم ترشيح الاخوة تشابمان لجائزة تيرنر في عام 2003. وكذلك بما في ذلك الطين بلة، لاول مرة على جائزة تيرنر المعرض 2 الجنس الأعمال الجديدة والموت. الجنس المشار إليه مباشرة أعمالهم الأعمال السابقة العظمى ضد الميت. العمل الأصلي يظهر ثلاث جثث مقطعة الأوصال يتدلى من شجرة
.
.
.
.
.
.
.
source: mask9

杰克·查普曼(Jake Chapman)于1966年出生于切尔藤纳姆,就读于东北伦敦技术学院。迪诺斯·查普曼(Dinos Chapman)于1962年出生于伦敦,就读于瑞文斯博艺术学院。1990年,两人均就读于伦敦皇家艺术学院。
查普曼兄弟所探究的主题较为沉重,比如战争、政治、宗教及道德,同时他们会穿插进他们自己的一套颠覆性的幽默和活力风格。他们主要因其雕塑闻名,并涉足装置,素描,油画及版画。
1993年,查普曼兄弟通过展览《战争的灾难》进入公众的视线。17世纪西班牙艺术家戈雅创作的法西拿破仑战争的著名版画系列使查普曼兄弟深受启发,他们于是运用塑料装置再现了这一历史画面。2003年伦敦泰特美术馆举行的特纳奖提名展里,他们的作品《变本加厉》延续了这位西班牙艺术家对他们的影响。

《我的巨型彩色图书》是一部由21幅版画构成的作品集,查普曼兄弟发挥他们无边的想象力,探究了“一本安全无害的儿童彩色图书应该是怎样”的问题。参照了戈雅的版画和超现实主义风格,查普曼兄弟把书页的背景变成黑色。画面中的点看似排列出中规中矩的图像,但如果近距离观看的话,它们所反映出来的影像便已截然不同:本来可爱的泰迪熊变成了内脏外翻的血腥的魔鬼,一个手捧鲜花的侍女从突然爆炸的房子跑出来,海洋里的海洋生物成了两只邪恶的猴子的避难所。
杰克和迪诺斯·查普曼的作品受到了广大媒体的关注,参加了众多很有影响力的大型群展:“感觉:萨奇收藏的英国青年艺术家作品”,伦敦、柏林和纽约,1997至1999年。个展览包括:汉诺威凯斯特纳协会展览馆,2008年;英国泰特美术馆,2007年;利物浦泰特美术馆,2006年;白立方美术馆,2005年;银座艺术空间,东京,2000年。
.
.
.
.
.
.
.
.
source: mousecoil

ג’ייק צ’פמן בודק את ההגהות של ספר הצביעה החדש לילדים שיצרו הוא ואחיו דינוס. יריעות ההגהה פרושות על שולחן ביליארד בסטודיו שלהם, מקום בגודל מפעל באזור תעשייה במזרח לונדון. יש בוודאי כאלה שחושבים עכשיו: למה האמנים המטורפים האלה- שמצמידים איברי מין זקורים לבובות תפירה של ילדים, שהפיקו פסל טרגי-קומי בגודל טבעי של אסון שיבוט המורכב ממפלצת בעלת ארבע רגליים ו-12 ראשי ילדים- עטים על התמים מכל הז’אנריים הספרותיים? איזה חומר חולני ומנוון יכלול ספר כזה? ואולי חשוב יותר, איך משיגים עותק מהספר הזה?
אחת התמונות שג’ייק צ’פמן בודק מתארת ילד מתוק ומחייך, לראשו קסדה מנייר עיתון מקופל והוא מנופף בחרב עץ מתוצרת בית. זו התגלמות הפעילות הבריאה בסגנון אניד בלייטון שהורים מקווים שילדיהם יעסקו בה בחופשת הקיץ, אבל הם כנראה מתבדים. יש כמובן תוספת מעוותת. ציור הילד מופיע מעל רישום נוסף בסגנון פיליפ גסטון, שבו נראית זרוע שאוחזת בלהב ארוך ומשונן שנדמה שהוא דוקר את פניו המחייכים של הילד וחודר לגוף אחר, ומתיז דם על צדו האחורי של הילד. אין שום דבר כזה בין הפרחים והפרפרים בספרי הצביעה של בני בן הארבע. וחבל.
“אני חושב שזה עובד”, אומר ג’ייק שאחיו דינוס סירב להתראיין לכתבה. האם התמונות האלה לא מטרידות מדי בשביל ילדים? “לא: שום דבר ממה שעשינו לא יכול להתחרות עם האופל של הדמיון של ילדים. הם לא תמימים כמו שהמבוגרים רוצים שיהיו”.
סביבו מרחפים עוזרים המשחזרים בשקדנות את “Hell” (גיהנום), יצירת האמנות שאבדה בשריפה במחסן ב-2004. היא היתה מורכבת מתשע תיבות זכוכית ערוכות בצורת צלב קרס, כל אחת מהן מלאה דמויות צעצוע זעירות. ב”גיהנום” המשוחזר של האחים צ’פמן, היטלרים משובטים מתגלגלים ללא הפסקה ממסועים, זוועות מלחמה מתחוללות, האימה אינה נפסקת לעולם. ג’ייק צ’פמן חושב מן הסתם שלילדים יש דמיון אפל מאוד אם הם יכולים לגבור על מה שהוא ודינוס רקחו במפעל הסיוטים שלהם.
סיפור לפני השינה
בגלריה וייטצ’אפל בלונדון נפתחה באחרונה תערוכה של תחריטי צ’פמן, “Gigantic Fun” (“כיף בלתי רגיל”), שתוצג עד 31 באוקטובר. באחד התחריטים נראה ציור קריקטורה של ראש של ילד קטן מוקף פרפרים עדינים. מתחתיו מכונת עינויים מסתובבת בצורת צלב קרס, שהקורבנות מהודקים אליה בחבלים ונגררים סביבה. בתחריט אחר נראה קוף קטן וחמוד אוחז בלון ולצדו שלד שטני בעל אשכים ענקיים ושעירים, דם נוטף ממחושיו המחרידים.
אלה מאפייני חתרנות אופייניים לאחים צ’פמן, תכסיסי אמנות מהסוג של “Fuck Face” מ-1994, בובת חייטים של פעוט שאיבר מין מזדקר מפרצופו במקום אף ופי טבעת מחליף את פיו, או סדרת ציורי הדיוקן שלהם מ”One Day You Will No Longer Be Loved” מ-2008 (יום אחד כבר לא יאהבו אותך), שבו הכניסו האחים עיוותים בדיוקנאות אנונימיים של אריסטוקרטים מהמאה ה-18 וה-19.
במשך השנים מונעים המבוגרים מהילדים לראות כמה מהגרוטסקות העולצות האלה: יצירותיהם של האחים צ’פמן הוצגו מוסתרות מאחורי מחיצות כדי להגן על התמימים. “אני זוכר את ההתרעות המלודרמטיות בתערוכה ‘Sensation’ (תערוכה של קבוצת האמנים הבריטים הצעירים מ-1997 ברויאל אקדמי), שהיצירות שלנו אסורות לצפייה למי שלא מלאו לו 18 שנה”, אומר ג’ייק בצער. הוא אינו אומר שיש להתיר לילדים לראות את “Fuck Face”, אלא שהשילוט לקה בדרמטיות יתר. בתערוכה החדשה יעודדו את הילדים באופן חיובי לראות את התחריטים המזעזעים של האחים.

מימין: “My Giant Colouring Book 5”, 2004 משמאל: (No.3) “Etchasketchanton I”, 2005
השניים גם יקיימו סדנאות של רישום ושירה. “עוד רעיון שהגינו היה תחרות צביעה, שהפרס הראשון בה יהיה שדינוס ואני נבוא לבית הזוכה ונקרא לו סיפור לפני השינה”. איזה סיפור הם יקראו? סביר להניח שמשהו מתוך אוסף האגדות המעובדות שלהם, שייצא בקרוב, ושמו “Bedtime Tales for Sleepless Nights” (סיפורים לפני השינה ללילות ללא שינה). הספר נפתח בשיר “Sticks and stones/ Shall break thy bones/ And words will Surely hurt you/ Eyeball and teeth/ Shall be wrenched by grief/ As nightfall comes to shroud you” (מקלות ואבנים ישברו את עצמותיך ומלים בוודאי יפגעו בך/ עיניים ושיניים יטבעו ביגון כשהלילה יבוא לעטוף אותך).
ילדים שיבקרו בגלריה יזכו למעט הגנה מפני הדמיון הגרוטסקי יותר של האחים צ’פמן. “אנחנו תולים את התמונות באופן מפוזר”, מסבירה האוצרת סלינה לוינסון, “ואת התמונות המטרידות ביותר נתלה גבוה”. מה תחושתו של ג’ייק לנוכח דרך ההצגה הערמומית הזאת, אף שהיא מטהרת? “במקרה זה נקטנו גישה נינוחה. אנחנו מוכרחים להתייחס בכבוד למה שהנהלת הגלריה חושבת שיהיה מקובל על הציבור ועל חבר הנאמנים”.
זו התערוכה הראשונה שלהם לילדים. “הרבה זמן רואים אותנו בטעות כאמנים לילדים, אבל אנחנו רחוקים מאוד מזה. מאחר שיש דמויות של ילדים בעבודה שלנו, מניחים שהעבודה מיועדת לילדים. אבל אנחנו לא מתעניינים בילדים כשלעצמם”, מסביר ג’ייק במטבח שבקומה הראשונה של הסטודיו שלו, המשקיף אל אתר הבנייה שבו מוקם מבנה המשחקים האולימפיים ב-2012. מעבר למסדרון יש תצוגה של פסלים שהאחים יצרו בשנה שעברה, כשהצטלמו כיורי וקונסטנטין שמנוב, שני אמני מחתרת ממוסקבה שטענו שיצרו תנועה אמנותית חדשה ושמה קמיליון (זיקית). בהמשך מופיע העתק מעשה ידי האחים צ’פמן לאוהל של טרייסי אמין, “1965-1963 Everyone I Have Ever Slept With” (כל מי ששכבתי אתו 1963-1965). המקור גם הוא נשרף בשריפה במחסן.
“מעניין אותנו מה ילדים עושים לילדים ותדמית התום שהם מקרינים עליהם”, ממשיך ג’ייק. “אנחנו חושבים על ילדים שהם בעצם די פסיכוטיים, ושבאמצעות ממתקים וצורות אחרות של כפייה מתרבתים אותם”. הוא אב לשלושה ילדים ולאחיו יש שני ילדים. האם ג’ייק יהיה מרוצה אם ילדיו, שהצעיר שבהם בן שלוש והבוגר בן 11, יראו את התערוכה? “כמובן. יש דברים שלא ארצה שהם יראו, ושאדאג שלא יראו אותם. אבל הדברים שדימיינו ביצירות שלנו מחווירים לעומת מה שילדים מדמיינים. אני יודע שעבר הרבה זמן מאז שהיינו ילדים (ג’ייק נולד ב-1962, דינוס ב-1966), אבל אף פעם לא היינו תמימים”.
השאלה הזאת ניצבת בלב עבודתם ומסבירה לא מעט על הדמויות המתוקות של ילדים ובעלי חיים חמודים. הם מבקשים לערער על ההתעקשות של המבוגרים שילדים הם תמימים והציוויליזציה משחיתה אותם. “זה רצון להאמין, כמו שניטשה היה אומר”, אומר ג’ייק. “אפשר לראות את זה אצל פיקאסו, שהגה את הרעיון להיפטר מהאינסטינקטים הבוגרים הרעים של המבוגר ולראות את העולם כמו ילד. אנחנו לא מאמינים ברעיון התום הזה, כמו שאנחנו לא מאמינים ביופי באמנות. הסופר הצרפתי לואי פרדינאן סלין אמר שיופי הוא לפודלים. הוא צדק”.
ג’ייק מזכיר את “תרבות בלא נחת” של פרויד. “פרויד כתב שהילדים מוותרים על האינסטינקטים הראשוניים למען רווחים משניים. הייתי רוצה להרוג מישהו שמפריע לי להתקדם באוטובוס, אבל עדיף שאבקש ממנו בנימוס לזוז. נימוס נותן לי רווח משני. זאת הציוויליזציה”. באמנות שלו הוא מנסה להראות שמתחת לציפוי המבהיק של הציוויליזציה כולנו איד רותח ופסיכוטים מרוסנים? “אני לא חושב שאמנים יכולים לעשות משהו בעניין. אמן יכול רק להוסיף חרא על חרא. דינוס אמר פעם, ‘האמנות שלנו היא גמילה מחיתולים למבוגרים’. הוא צודק”. האם האחים צ’פמן מנסים לעזור למבוגרים להיות תרבותיים יותר? “לא התכנסנו כאן כדי לעזור”, צוחק ג’ייק. “לא מעניין אותנו לספק הנחיות מוסר. לא מעניין אותנו להיות אנשי מוסר, אלא לבדוק איך המוסר פועל כמוצץ מרגיע ויעיל”.
בגלל הצהרות כאלה הוקיעו אותם מראיינים בעבר כאמנים יומרניים, מתנגדים לנאורות, שמשכשכים במי האפסיים של חוסר הרציוניליות והשפלות, שרק מוסיפים חרא על חרא. “אנחנו לא מתנגדים לנאורות”, אומר ג’ייק. “כולנו חלק מהנאורות, כולנו כמו יושבים בתוך מטוס קונקורד בוער ולא יכולים לרדת ממנו. אבל אנחנו חושדים מאוד ברעיון הקדמה וההיגיון”.
האמן החביב על האחים צ’פמן, פרנסיסקו גויה, יצר פעם תחריט ושמו “תרדמת התבונה מולידה מפלצות”. “המשפט הזה שימש מאז ומתמיד להראות שגויה תמך ברציונליות של הנאורות ובהתקדמות ההיגיון”, אומר ג’ייק. “אבל אני מעדיף את הגרסה של הפילוסוף הצרפתי דלז למשפט הזה. הוא אמר שרציונליות נטולת שינה היא שיוצרת מפלצות. הנאורות ייצרה פטיש להיגיון. גויה לא עשה את זה ואנחנו לא עושים את זה”.
אין סיבה לאופטימיות
האחים צ’פמן עיבדו במשך שנים את התמונות המטרידות ביותר של גויה; הם אף קנו סדרה מהדפסיו רק כדי להסיר מהם את הפנים. “כמונו, לגויה היתה גישה כופרת לגוף”, מסביר ג’ייק. הוא מזכיר את אחד ההדפסים המטרידים ביותר מהסדרה “אימי המלחמה” של גויה, שנוצרו בין 1810 ל-1820, יצירה ושמה “מעשה הגבורה! עם מתים!” שבה שלוש גופות שנטבחו באופן מחריד תלויות על עץ. האחים צ’פמן עיבדו את היצירה בשלושה ממדים, ביצירתם מ-1993 בעלת אותו שם. איזה הדהוד הם רואים ביצירה הזאת? “כשגויה תלה שלוש גופות מושחתות על עץ זה התפרש כהדהוד לצליבה של ישו, כאילו הוא מרמז שיש גאולה אפשרית. אבל אפשר לפרש זאת אחרת. גויה מתייחס באכזריות נוקבת לגאולה הנוצרית, ומשתמש בסמלים הנוצריים להראות שאין שום דבר מעבר להם, שמה שאתם רואים הן גוויות מתות. אין שום סיבה לאופטימיות. זה רק בשר מת שעבר אסתטיזציה. הוא נראה כאילו זה סיפור עם מוסר השכל, אבל זה לא ככה”.
האם האחים צ’פמן אכזריים באותה מידה כשהם יוצרים תמונות של ילדים תמימים לכאורה ואחר כך מלבישים עליהם את העיוותים הגרוטסקיים? ג’ייק מסכים. “הדבר היחיד שהייתי מוסיף הוא שאנחנו לא מוכרים את נשמתנו כדי להיות אכזריים. אנחנו מאמינים ברעיון הישן והטוב שהאמנות היא מחוץ לשליטתנו. אנחנו יוצאים לעשות משהו, ובתהליך היצירה התת מודע מתערב ולוקח את מה שאנחנו עושים לכיוון אחר. אם העבודה שלנו מאתגרת זה לא בגלל סדר מדעי. התגובה ההולמת ביותר לעבודה שלנו היא לומר שהיא מוסיפה לכאוס”.
מאוחר יותר, בבית, אני מעלעל בקטלוג מיצירות גויה. פיסת נייר נושרת. זה תצלום זירוקס של מאמר מ”גרדיאן” מלפני 18 שנה שכתב המחזאי האוורד בארקר. הוא כותב בו על ההשראה שהוא שואב מהדיוקן העצמי המחויך של גויה (תמונה עוכרת שלווה בעצמה); הוא כתב ליברית ליצירת תיאטרון מוסיקלית ושמה “Terrible Mouth”. כל מה שבארקר אומר על גויה מתאים לאחים צ’פמן: “גויה, כיוצרי כל החוויות האמנותיות הכבירות, הוא בלתי מהימן בדיוק כפי שהדיוקן העצמי שלו מרמז, אדם שמוקסם באותה מידה שהוא נדחה מליקויוים וממוות פתאומי”, הוא כותב.
זה ללא ספק תיאור של האחים צ’פמן במיטבם: בלתי מהימנים, מוקסמים מליקויים וממוות פתאומי, לעולם אינם מתעייפים מלעזור לנו לשמור על ניקיון בדמיון. האחים צ’פמן הם מאז ומתמיד הילדים הנוראים של עולם האמנות; עבודתם החדשה תפחיד יותר את המבוגרים מאשר את ילדיהם.