JENNIFER STEINKAMP

Silence Dogood, הידוע גם בשם מזרקות חורף

הכותרת של יצירת האמנות הזו מגיעה משם העט הראשון של בנג’מין פרנקלין, שבו השתמש כשהעמיד פנים שהוא אישה שכותבת לעורך, שהיה אחיו המוציא לאור של העיתון. יצירת האמנות עצמה נוצרה בהשראת תורת החשמל של פרנקלין, שבה הוא אפיין את החשמל כנוזל יחיד הזורם בין מטענים חיוביים לשליליים. פרנקלין גם גילה שברק בעננים זהה לחשמל הסטטי. התגליות החשובות הללו יצרו שינוי פרדיגמה עצום עבור המדע והתרבות. האנימציה מפרשת בצורה פנטסטית את היווצרות החשמל בענן. בתוך ענן רעמים יש אינספור כתמי אבק קרח צפים ומתנגשים זה בזה. ההתנגשויות שלהם בונות מטען חשמלי שזמן נוסף ממלא את כל הענן. החלקיקים המפוסלים והמצוירים ביד דומים לציורי מערות שלפני התרבות, מה שמרמז על תיאוריית בריאה קדמונית מסוימת. הברק גם משורטט ביד באותה רמת עדינות. הקרח המימי של החלקיקים מזכיר את הרעיון של מזרקה קפואה.

KARIM RASHID

קארמה
באפריל 2017, המעצב התעשייתי האמריקאי קארים ראשיד הציג עיצוב של ריהוט למטבח בחלל Trekhgornaya Manufaktura. המטבח הופק עבור החברה הרוסית “מריה”. ביצירתו קארים ראשיד מחבר בין עולמות דיגיטליים ופיזיים. הסטודיו Radugadesign יצר הופעה אורקולית בשיתוף הפסנתרן והמלחין ניקולה מלניקוב. ביטוי בצומת של עיצוב ואדריכלות, תוך שימת דגש על חיבור שתי מקבילות. במהלך יצירת הפרויקט הזה, קיבלנו השראה משלושת הדגמים העתידניים של מטבחים שפותחו על ידי קארים. כל אחד מהם קיבל חלק מיוחד במופע. כך ראינו ו”שמענו” את מטבחי וולנה, קארמה וקלאץ’.

TOMÁS SARACENO

אַריָה
התערוכה “אריה” של תומאס סרסינו נפרשת דרך חללי התצוגה של Fondazione Palazzo Strozzi, בתגובה להקשר ההיסטורי, מהחצר ועד לאולמות התצוגה של הבניין. היצירות המוצגות יוצרות דיאלוג מקורי בין עכשווי לרנסנס, ועם ההיסטוריה התרבותית והמדעית של פירנצה. סרסינו יוצר מיצבים סוחפים וחוויות השתתפותיות כדי לחקור דרכים חדשות להתחבר עם תופעות לא אנושיות, כגון עכבישים, חלקיקי אבק וצמחים. העיסוק הרב-תחומי והחזון שלו חובק אמנות, חיי חברה ומדעים.

Simon Stimberg

קלילות רחצה
רחצה בקלילות הוא מיצב אור וקול אינטראקטיבי שנראה כאילו הוא מונפש על ידי ישות נחיל המנסה לחקור את עולמה הפנימי ולתקשר עם החוץ. הוא מורכב מ-52 נורות חוט נימה, הוא מדמיין את תנועתו של נחיל חלקיקים המונע על ידי נוכחותו של הצופה ומקנאה פנימית שלו. המבקרים יכולים לקיים אינטראקציה עם המיצב על ידי תנועה מולו כאשר תנועתם מלווה את הנחיל ובכך מתורגמת לאור וקול – גלויים בתוך מקבץ הנורות ונשמעים דרך רמקולים או אוזניות בקרבת מקום.

melanie gilligan

popular unrest
תסיסה פופולרית, היא דרמה מרובת פרקים המתרחשת בעתיד בדומה להווה. אולם כאן, כל עסקאות החליפין והאינטראקציות החברתיות מפוקחות על ידי מערכת הנקראת ‘הרוח’. פריחה של רציחות בלתי מוסברות פרצה ברחבי העולם. לעתים קרובות הם מתרחשים בפומבי, אך עדים לעולם אינם רואים תוקף. באופן מסתורי באותה מידה, קבוצות של אנשים לא קשורים מתקבצים לפתע בכל מקום, צוברים חברים חדשים במהירות. ללא הסבר, הם מרגישים תחושה עמוקה ומתמשכת של חיבור זה לזה.

הסרט חוקר עולם שבו העצמי מצטמצם לביולוגיה פיזיקלית, כפוף ישירות לצרכי ההון. בתי מלון מציעים משרתים מחממים מיטה בכל חדר, אנשים נקנסים על כך שלא מונעים מחלה צפויה, שמירה על משקל מזון אוכלים את המעכל מבפנים ומובטלים מחזירים את חובם לחברה באנרגיה פיזית. אם מצד אחד זה מרמז על שליטה מוחלטת של החיים על ידי ערך חליפין, האם הקבוצות מציעות מוצא?

צולם בלונדון עם צוות של שנים עשר שחקנים ראשיים, צורת הסרט שואבת בחלקה השראה מ”אימת הגוף” של דיוויד קרוננברג ומדרמות הטלוויזיה האמריקאיות CSI, Dexter and Bones, שבהן המציאות נתפסת דרך פורנזיה פורנוגרפית של תופעות אמפיריות וקרביות. כמו בעבודות הווידיאו האחרונות של גיליגן, המבנה האפיזודי של הסרט מקבל את הראייה שלו מהטלוויזיה ומהיכולת של המדיום להפיץ את קו העלילה שלו בשלבים.