أنجيلا دي لا كروز
安吉拉·德拉克鲁兹
אנג’לה דה לה קרוז
Анджела де ла Крус

Larger than Life

source: caaces
Las obras de Ángela de la Cruz (A Coruña, 1965) fluctúan entre la pintura y la escultura, entre la producción de objetos artísticos híbridos y la creación de instalaciones y estructuras espaciales tan intrincadas como precarias. Su propuesta, de fuerte carga metalingüística, supone un intento de romper el espacio pictórico tradicional, de alejarse de una representación codificada de la realidad, recurriendo a una continua permutación de elementos: lienzos que se reutilizan repetidamente; cuadros que contienen otros cuadros; pinturas que se convierten en objetos; objetos que adquieren funciones arquitectónicas…
La artista explora los límites -físicos y simbólicos- de la noción de espacio pictórico planteando una reflexión crítica en torno a los elementos estructurales de las producciones plásticas. De este modo, no sólo se aleja de los parámetros convencionales de la representación pictórica, sino que también trata de transformar y trascender los postulados más recientes de la pintura abstracta y conceptual.
En la obra que se exhibe en el Centro Andaluz de Arte Contemporáneo, Larger than Life (Más grande que la vida), el retorcimiento de la tela, el abigarrado estiramiento del lienzo (de un lienzo que se hace masa flexible, moldeable), lleva al desbordamiento de la pintura, haciendo que ésta invada el espacio en el que se inserta (en este caso la Capilla de Colón). Es una pieza adaptada específicamente para este espacio en la que Ángela de la Cruz funde arquitectura y pintura, creando un enorme lienzo-objeto (monstruoso a la vez que monumental) cuyo perímetro se distorsiona y retuerce en el interior del espacio en el que se coloca (pues excede sus límites), hasta el punto de que impide al público recorrer la sala.
La obra es una tela arrugada que trata de expandirse por el espacio que ocupa (o mejor dicho, en el que encaja), al modo de un molesto parásito que invade un cuerpo ajeno y termina conquistándolo. Tratando de dar continuidad a las posiciones críticas de creadores de una generación anterior como Imi Knoebel, Richard Jackson o Martin Kippenberger, Ángela de la Cruz convierte la pintura en espacio, hasta que éste se transforma en objeto pictórico. Y en esa mutación, la pintura y la arquitectura, el espacio y el objeto, la obra y su contenedor-sala pierden sus roles tradicionales y adquieren extrañas connotaciones y significaciones.
.
.
.
.
.
.
.
source: kimberleyemeny
Angela de la Cruz (born 1965) is a Spanish artist. She was nominated for the Turner Prize in 2010.
De la Cruz was born in La Coruña. She studied philosophy at the University of Santiago de Compostela, before moving to London in 1989, where she studied art at the Chelsea College of Art,Goldsmiths College and Slade School of Art (University College, London). She lives and works in London. She had a daughter, born in 2005, while she was in a coma after suffering a brain haemorrhage. De la Cruz is now a wheelchair user.
De la Cruz is best known for paintings which are deliberately broken or distorted. In her words: “One day I took the cross bar out and the painting bent. From that moment on, I looked at the painting as an object.” Her work, treating paintings as a three-dimensional object rather than a two-dimensional representation, follows a tradition that includes the spatialism of Lucio Fontana in the 1940s.
.
.
.
.
.
.
.
source:
安吉拉·德·拉·克鲁兹，1965年出生于西班牙拉科鲁尼亚，曾在西班牙圣地亚哥·德·孔波斯特拉大学学习哲学，之后搬到伦敦，就读切尔西艺术设计学院、哥德史密斯学院及斯莱德艺术学院，学习雕塑及批判理论。
德·拉·克鲁兹的画作《外套》（1997年）属于《日常绘画》（1995-1999年）系列，作品中展示的创作技巧是她在斯莱德艺术学院时便已习得，至今仍一直不懈实践。开始创作的时候，她先用光亮的丙烯或者油画单色颜料以粗的横向笔触填充画布，然后再对它进行修改和解构，使得传统绘画形式面目全非。德·拉·克鲁兹也把相同的手法运用到雕塑创作上，经常把捡来的物品或家具作为素材加入自己的作品中。她曾说：“有一天，我把画布支架取下来，画就有些弯折了，从那一刻起，我就开始把画本身当成一个物件去诠释。”
2005年，正在筹备在欧洲巡回展的德·拉·克鲁兹突然得了脑溢血，并因此昏睡了好几个月，还在这期间产下爱女。德·拉·克鲁兹在还处于康复期的时候，在助手们的协助下就已重新开始工作。2010年在卡姆登艺术中心举办的展览《后来》是德·拉·克鲁兹在英国公共美术馆的首次个展，她也因此获得2010特纳奖提名。
德·拉·克鲁兹的其它重要个展曾在以下画廊及美术馆举行：Trabalho Work Culturgest（波尔图，葡萄牙，2006年）、安娜·斯库沃斯画廊（墨尔本，CAAC，塞维利亚，西班牙，2005年）、利森美术馆（伦敦）、维哥现代艺术博物馆，比戈，西班牙，2004年）、安东尼·威尔金森美术馆（伦敦，2001年）、约翰·韦伯美术馆（纽约，2000年）。她分别在2002年和2004年入选澳大利亚佩斯教堂美术馆和都柏林爱尔兰现代艺术博物馆的常驻艺术家。
.
.
.
.
.
.
source: hmaorgil
אנג’לה דה לה קרוז
אנג’לה דה לה קרוז מפעילה על הציור מחוות אלימות של קיפול, חיתוך, מעיכה, דחיסה וקריעה. נקודת המוצא שלה היא ציור מופשט, מונוכרומי בדרך כלל, העונה להגדרה הקלאסית של “שמן על בד”, אך כתוצאה מן המעשים שמפעילה עליו דה לה קרוז, הוא הופך לאובייקט. האובייקט הציורי־פיסולי תלוי על קיר או נשען עליו, מונח על רצפה או מוטל מתחת לכיסא. בכל אחת מן הצורות שבהן הוא מוצג, משדר הציור־פסל תחושה של גופניות, לא אחת במצבי מצוקה. כותרות העבודות מתארות מצבים חומריים ופיזיים, אך בה בעת מאנישות את הבד המקומט, המקופל והמושפל ומתארות מצב נפשי: קרוע/ה, מעוך/כה, תקוע/ה, ללא אוויר, מינימום, תהו ובוהו, לא כלום וכדומה.
דה לה קרוז פועלת מאז שנות התשעים, והיא אחת האמניות הבולטות בשדה האמנות באנגליה. בשנת 2010 הייתה בין המועמדים הסופיים לפרס טרנר. העשייה שלה מתקיימת באופן מובהק בין ציור לפיסול, והיא מהווה דוגמה מפוארת למה אפשר לעשות עם ציור במאה ה־21: לרמוס אותו רק כדי להציע אותו מחדש כאובייקט פתייני של תשוקה; לבטל אותו רק על מנת להוכיח את כוח החיים הבלתי נדלה שלו.
.
.
.
.
.
.
.
source: artinvestmentru
Творчество художницы испанского происхождения Анхелы де ла Крус (р. 1965) находится на перекрестке живописи и скульптуры. Самые известные ее произведения —монохромные холсты, которые она подвергает различным деформациям.