كلايس أولدنبورغ
克拉斯奥尔登堡
קלאס אולדנבורג
クレス·オルデンバーグ
Клас Ольденбург

Ice Bag–Scale C

source: tateorguk

Claes Oldenburg born 1929
American sculptor, lithographer and creator of Happenings. Born in Stockholm, son of a Swedish diplomat. Lived in New York and Rye, New York, 1929-33, Oslo 1933-6 and from 1936 in Chicago. Studied literature and art at Yale 1946-50, then returned to Chicago, where he worked at various jobs and took courses at the Art Institute. Became a US citizen in 1953. Moved in 1956 to New York, working part-time in the library of the Cooper Union Museum until 1961 and making drawings and a few oils. Contacts with Dine, Segal, Wesselmann and Kaprow. First one-man exhibition at the Judson Gallery, New York, 1959. Started in 1959-60 to make figures, signs and objects out of papier-mâché, sacking and other rough materials, followed in 1961 by objects in plaster and enamel based on items of food and cheap clothing; exhibited these as an environment ‘The Store’. Also created various Happenings in 1960-2. From 1962-3 took as theme commonplace objects such as light switches, hamburgers, lipsticks, typewriters, with transformations from hard to soft (and vice versa), changes of scale, erotic analogies with parts of the body, etc. Made his first projects for fantastic monuments in 1965. Lives in New York.
.
.
.
.
.
.
.
source: re-actornet

Американский скульптор шведского происхождения на протяжении последних пятидесяти лет впечатляет своими масштабными скульптурами. Его творчество востребовано не только на выставках, но и под открытым небом.

Клас Ольденбург (Claes Oldenburg) родился в шведской столице Стокгольме почти 83 года назад. Через три недели он отметит свой очередной день рождения. В возрасте семи лет Клас переехал вместе с семьей в США. Сначала они жили в Нью-Йорке, а позже переехали в Чикаго. Благодаря отцу-дипломату, швед получил достойное образование в Йельском университете, а затем в Художественном институте Чикаго. В 23 года получил гражданство США и переехал в Нью-Йорк. Поначалу работал репортером, а затем влился в местный творческий бомонд и полностью ушел в искусство создания скульптуры. С 1976-го года сотрудничает с Косье ван Брюгген, на которой через год сотрудничества благополучно женился. На сегодняшний день, Клас считается одним из ведущих скульпторов в жанре поп-арт.
.
.
.
.
.
.
.
source: b-sou

経歴

　1929　スウェーデンのストックホルムに生まれる。イェール大学、シカゴ美術研究所で学ぶ

1959　初期はポップアート的作品を制作。ＮＹでハプニングを始めたアラン・カプローらと知り合う

1960　ジム・ダインとともにハプニングの《光線銃（レイ・ガン）シアター》を行う。部屋にスラム街からの廃品とヌードの女性を押し込めて、様々なパフォーマンスを行う

1961　ハプニングの《フォト・デス》を行う

制作したオブジェを販売する小売商店の《ザ・ストア》もハプニングのひとつとしてを発表。オブジェは石膏で色づけされた食べ物の模造。

その後、家具や洗面器といった日用品からハンバーガーやホッドドックなどの模造立体作品を制作。1962には続編ともいえべき《ストアの日々》

本来そのものとしては硬いものが、布などの柔らかい素材で作られ、従来のものとは対局にあるイメージを与えられることにより、混乱と思考を誘発される作品を制作していく

1963　上記の手法による《ソフト・タイプライター（ゴースト版）》を制作

　《寝室家具一式》は、原寸大で作られた他の素材（フォルミカ材）に写真を焼き付けた擬装の家具を部屋として配置したもの

1964　ＮＹのシドニー・ジャニス画廊で個展。フォーム・ラバーとボール紙で作られ、その上に合成ポリマーなどで固めて着色された《フロアー・ケーキ》や数字のビスケットをつなげたような作品を発表。

　《フロアー・ケーキ》は高さが150cm近く、長さも3m近い巨大なもの

以後同画廊で1970年まで毎年個展を開催

1966　ストックホルムで個展

　水洗トイレをキャンヴァスやゴムなどで模倣して作った（そのためヘタってしまったように見える）《ソフト・トイレ――ゴースト・ヴァージョン》を発表

1969　ＮＹ市近代美術館で個展

　鋼鉄とアルミニウムで高さが6mもある抽象彫刻作品《幾何学的なネズミ》を制作。同作はシリーズとしてバージョンがある

1973　東京の南画廊で個展

　高さ3m以上の巨大ミットとそこに収まったオレンジ色のボールの《直立したミットとボール》を制作。

1974　ＮＹのレオ・キャステリ画廊で個展。以後、同画廊で定期的に個展を開催（76，80，86，88，90）

1975　ミネアポリス・ウォーカー・アート・センターで個展

　英単語でかたどられた巨大な棒つきアイス・キャンディーといえる《アルファベット／グット・ヒューマー》を制作（高さは3m以上の彩色ファイバーグラスとブロンズ製）

1976　フィラデルフィアで巨大な洗濯ばさみを設置。日用品がモニュメントに置き換えられる

1977　アムステルダムで個展

　シカゴで巨大な野球のバットのモニュメント《バットの柱》を設置。高さは30mもある

1982　カッセルのドクメンタ７に参加。《商売道具》を出品

1985　《中身で支えられたチューブ》は、チューブから絞り出された中身がとぐろを巻き、チューブがその上に浮いているもので、ブロンズと鋼鉄で制作されている

1994　ファーレ立川のパブリックアート計画に参加。

1997　第47回ヴェネツィア・ビエンナーレにクーゼ・ヴァン・ブリュッゲンとの競作を出品。重い質感に思えるものが軽やかに立つ立体作品
.
.
.
.
.
.
source: www1amalnetk12il

קלאס אולדנבורג נולד למשפחת דיפלומט שוודי. לארצות הברית הוא הגיע עם משפחתו כילד. כחלק מההתמודדות שלו עם השפה ועם התרבות האמריקנית החדשות לו וכדי להימלט מבדידותו המציא בהיותו ילד עולם דמיוני שאותו כינה “ארץ ה-Neubem”. את העולם הדמיוני תיעד אולדנבורג במחברות. דימויים רבים מ”ארץ” זו הופיעו מאוחר יותר ביצירתו של האמן. אולדנבורג נהג לומר: “כל מה שאני עושה מקורי – אני המצאתי את זה כשהייתי ילד”. הדימויים הצבעוניים וההומוריסטיים של האמן, לרוב חפצים יומיומיים שהוגדלו בצורה מוגזמת באמת נראים כלקוחים מעולם דמיוני של ילד.

בין השנים 1950-1946 למד אולדנבורג באוניברסיטת ייל. הוא עזב את לימודיו כשהחליט לעסוק באמנות. ב- 1956 הוא עבר לניו יורק והצטרף לקבוצת אמנים שקראו תיגר על האקספרסיוניזם המופשט. האמנים שילבו בעבודותיהם אובייקטים יומיומיים ודימויים פיגורטיביים על רקע מופשט.

ב- 1959 הציג אולדנבורג את תערוכתו הראשונה. היא כללה ציורים פיגורטיביים ופסלים papier-mache בטכניקת Papier mache (חתיכות נייר עם דבק).

בתערוכתו השנייה “הרחוב” (1960), שהביאה לו פרסום ראשוני, הוא יצר סביבה תלת-ממדית המושפעת מאמנותו של דובופט, מרומן של הסופר הצרפתי סלין “מוות בתשלומים”, ויותר מכל מהסביבה המידית שלו בניו יורק, באזור ה”לואר איסט סייד”. באותה שנה הציג את העבודה “תמונות בזק מהעיר”, הראשונה מבין המיצגים שלו. המיצג כלל דימויים ואובייקטים מהיומיום.

כבר במיצג הבא שלו “החנות” הוא עבר מדימויים עירוניים לדימויים מסחריים, מוצרי צריכה יומיומיים (“החולצה הלבנה והעניבה הכחולה”, 1961) ומוצרי מזון פופולריים, כגון עוגת קרם, המבורגר, גלידה וכו’. ה”מוצרים” שב”חנות” הוגדלו לממדים ענקיים. למרות השמות המפתים שהעניק להם, כמו “שוקולדים בקופסה” נראו האובייקטים דוחים, בעלי טקסטורה מחוספסת, וגוונים לא טבעיים עם נזילות צבע רשלניות (“קריצה” אירונית לעבר האקספרסיוניזם המופשט).

עיסוקו בנושאים של מוצרי צריכה יום-יומיים הציבה אותו באוונגארד של תנועת הפופ-ארט

ב- 1962, זמן קצר אחרי נישואיו, התחיל אולדנבורג בעזרת אשתו לתפור פסלים רכים. אלה היו אותם מוצרי צריכה שהוגדלו לממדים עוד יותר (“גביע גלידה” Ice Cream Cone, 1962).

ב- 1964 החל האמן ליצור פסלים הקשורים לסביבת מגורים. הוא הגדיל את האובייקטים עוד יותר, והם ביטאו אולי ביקורת סאטירית על הטעם הרע והרדידות של חברת צריכה אמריקנית. בהומור האופייני לו מדמה אולדנברג חלק מהמוצרים לחלקי הגוף האנושי. הם מקבלים קונוטציות ארוטיות (“אסלה רכה”, 1966). לפעמים הופכים דימוייו לאלימים.

מאמצע שנות השישים אולדנבורג הוא אמן מקובל וממוסד, והוא עובד על פסלי חוצות מונומנטליים
(“שפתון”, 1974 1969). החל בשנות השבעים הוא עובד על הזמנות ציבוריות בלבד( “גשר הכף והדובדבן”, 1988, מזרקה) וזאת לדבריו כדי להימלט מהמניפולציות המסחריות ביחס ליצירותיו על ידי עולם המסחר באמנות. הרטרוספקטיבה החשובה שלו אורגנה ב- 1995 על ידי הגלריה הלאומית, ניו-יורק, ומוזיאון גוגנהיים.
.
.
.
.
.
.
.
source: 01020304

1929年1月28日，克拉斯·奥尔登堡(Claes Oldenburg)出生于瑞典首都斯德哥尔摩，他的父亲是一位驻纽约的瑞典外交官。1936年他随同父亲一起移居到了芝加哥，并度过了美好的童年。1946年至1950年，他就读于世界著名的耶鲁大学，之后回到芝加哥进入了美国顶尖的艺术院校芝加哥艺术学院继续深造。1953年他创立了自己的工作室，也加入了美国国籍。奥尔登堡第一件记录在案的销售作品是在芝加哥第57街艺博会（57th Street Art Fair）上被卖出的，在那个艺博会他总共卖掉了5件作品，总价值仅为25美元。那时候的他，从来没有想到自己将来会成为美国甚至世界知名的公共雕塑家、设计师和波普艺术家。
1956年，奥尔登堡搬去纽约，二战后的纽约当之无愧地成为了世界的艺术中心，在那里他遇见了许多艺术家，其中包括波普艺术家吉姆·戴恩（Jim Dine）、 多媒体艺术家瑞德·格鲁姆（Red Groom）和画家、观念艺术家阿伦·凯普洛（Allan Kaprow），他们将戏剧元素融入到“偶发事件”（Happenings）中，这种形式后来发展为“偶发艺术”（Happening Art）[1]，它不仅给当时的观众以全新的感官体验，也为之后逐渐成为艺术界主导的“抽象表现主义”提供了新的选择。在艺术家所设计的时空环境里，既有声响、光亮、影像和行为，又有实物、色彩、文字等综合内容，它们共同构成一个特定环境中人的行为过程。而这些人后来也成为了美国行为艺术的先驱和主力军，奥尔登堡与他们的交往使得他一开始并没有完全投身于雕塑那样的纯艺术的创作。在他艺术生涯的早年也是一位“偶发艺术”的实践者，整个60年代，克拉斯·奥尔登堡创作了许多所谓的“事件”，就是当时与“行为艺术[2]”（Performance art）有关的产物。这种碎片式的偶然性，对于原本人们所理解的艺术的本质是处理“意义深远的”表达或思想是向左的。但是奥尔登堡那生气勃勃的艺术表现首先是恰到好处的，其次又深受欢迎，即便直到今天也令人瞩目。
奥尔登堡从“偶发艺术”的实践者转变为一名具象实物艺术的创作者，其中的缘由与当时美国流行的波普艺术有关，也与他的一位红颜知己有关。面对消费社会商业文明的冲击，一些不循规蹈矩的艺术家们试图以一种新的艺术形式来抹平艺术与生活的区别，他们把现成品、城市的废弃物、大众媒介作为了作品材料，把这些本来不具备审美特性的东西按照艺术构思拼凑起来，使之脱离原来的属性，从而产生了亲近大众的流行艺术（Popular art），即波普艺术（Pop art）[3]。作为对抽象表现主义的叛逆而登上艺术舞台的波普艺术，从推翻抽象形式而转向符号、商标等具象的大众文化主题。由于美国商业文化土壤的普及，波普艺术在美国现代文明的影响下，发展得极为迅猛，美国的艺术家们立刻敏感到这是一片新天地，它打破了艺术必须高高在上的格局，各种“俗物”、日常用品成为了艺术家所表现的内容。上世纪60年代，在一批批艺术家前赴后继的波普实验中，这一全新的艺术形式成为了国际化的文化潮流；波普艺术也成为了二战后影响最大、流传最广的艺术形式。而克拉斯·奥尔登堡在这样的文化背景下也不能免“俗”，他也开始将自己的创作转向具体的实物。而这一时期，与奥尔登堡交往的女性——汉纳·威尔克（Hannah Wilke）对奥尔登堡的影响不小，她不仅是一位女性主义艺术家还是一位踏踏实实的雕塑家，在他们8年（1969 至1977年）的交往中，威尔克不仅帮助他实现想法，两个人还共同创作，一起旅行。
之后，奥尔登堡一直使用质朴的仿制品、日常用品来进行创作。他声称这并不是由于他缺乏想象力，他仿制人们喜闻乐见的东西，例如像食品、晾衣夹、铲子、印章、保龄球等最普通的物品；而奥尔登堡仿制这些东西有一个教诲性的目的——就是希望人们习惯于普通物品的威力。因此，从他的食品软雕塑中，我们可以看到奥尔登堡以一种温和的形式，粉碎了所有传统雕塑那坚固、硬实的既定观念。奥尔登堡的巨大“食品”成为商业社会和工业社会某种新的图腾崇拜，并将极平凡的事物转化为一种富有力量的表现。
此外，他喜欢把日常生活中所知所见的物品转化为艺术品，使世俗的东西转化为一种场所化的雕塑，他将其称之为“雕塑纪念碑”，并希望通过它们来取代那些传统的“高高在上”的纪念性雕塑。值得一提的是，克拉斯·奥尔登堡那些为世人称道的巨型雕塑大部分都是奥尔登堡和他的亡妻古珍·凡·布鲁格（Coosje van Bruggen）合作完成的。他们的作品虽然体量很大，但大多充满了互动性。比如他早期的一件软雕塑就是要观众参与的，那是一支“唇膏”，如果参观的观众不一直打气的话，这支唇膏就会泄气。之后，艺术家又对这件作品进行了改进，他把原来的口红软雕放在了一个更加坚固的铝制外壳内，然后竖起来放在一个坦克履带上，并起名为《在传送履带上的口红》（Lipstick，Ascending on Caterpillar Tracks）。这件作品原本安置在耶鲁大学的拜内克广场上，现在移到了耶鲁大学莫尔斯学院的庭院里。
事实上，奥尔登堡的妻子古珍·凡·布鲁格是一位美籍荷兰艺术史家，他们的合作可以追溯到1976年，并于1977年结为夫妇。1988年，奥尔登堡和布鲁格共同创作了具有标志性意义的雕塑作品《勺子桥和樱桃》（Spoonbridge and Cherry），作品由一个长16米，重5800磅(2631公斤)的“勺子”以及一颗1200磅(544公斤)的巨型“樱桃”组成，委托方为明尼阿波利斯市的沃克艺术中心。现在明尼苏达州的明尼阿波利斯市雕塑公园保留了这件作品，而该雕塑公园是全美最大的城市雕塑公园。公园里展示了50余件户外雕塑作品，其中最引人注目的当属奥尔登堡和妻子共同创作的这件雕塑作品了，巨勺平躺在草地中央的水面上，勺子的前梢轻巧地托着一颗500多公斤重的艳红樱桃，樱桃还能喷水。此外，位于美国密苏里州堪萨斯城市雕塑公园内的《羽毛球》（Shuttlecocks）也是他们俩的杰作。
奥尔登堡的“日常用品”无处不在，经过他的手之后，普普通通的晾衣夹可以变成城市地标，自来水管道、钳子、别针、漂流瓶都成为了吸引人流的景观雕塑。除了独立式的雕塑之外，奥登伯格偶尔还会参与一些建筑项目，最知名的作品就是他为前舍雅特一代（Chiat/Day）广告公司总部入口处设计的那个巨大的双筒望远镜，该建筑位于美国加州洛杉矶的威尼斯区，现在已经是著名广告公司DDB的办公场所了。这一回，这个巨大的望远镜已经不单纯是一件雕塑作品了，它是整个建筑物的重要组成部分，也是奥尔登堡通过波普艺术将雕塑运用于建筑设计的有效尝试。虽然一开始问世的时候，这个双筒望远镜备受质疑，但是随着时间的推移，奥尔登堡的建筑雕塑项目也逐渐受到了普通民众的欢迎。位于俄亥俄州克里夫兰市市中心的雕塑《自由图章》（Free stamp）就是如此, 奥尔登堡接受美孚石油公司的委托，以创作一个标志性的雕塑展示于该公司未来的总部建筑之前，可是由于石油公司高层领导的“政变”，使该作品始终悬而未决，最终连落地的位置都一变再变。奥尔登堡藉此以“自由”一词讽刺该公司的决策缺乏自由，嘲笑高层领导缺乏自由执政能力。这个有故事的图章问世之后，受到了许多观众和艺术爱好者的拥护和支持。
2000年，由于奥尔登堡在造型艺术上的杰出成就被美国政府授予了“国家艺术奖”。2001年他和妻子的最后一件共同创作是一个巨型的冰激凌《掉落的锥形蛋卷筒》，该雕塑位于德国克隆一家购物中心的顶部。八年之后，他的妻子因为乳癌无法治愈而不幸去世。如今，奥尔登堡还在坚持创作，他的作品由纽约著名的当代艺术画廊佩斯画廊全权代理。
奥尔登堡的这些“现成品”都直接来源于生活，他的创作理念受到了美国波普艺术的深刻影响。在将日常用品雕塑化的同时，这些物品原本的使用功能被剥夺了，却又表达出另一种深刻的内涵——艺术家试图通过自身最质朴的创作来充实这些日常用品的力度，从而让人们感知这些普通物品的威力。谁也不会想到这些日常用品被几十倍放大之后，会有如此震撼的效果，这种夸张变形或重复，既幽默大胆，又发人深省！奥尔登堡的独特创意使那些极其通俗的形象以全新的姿态重新进入了人们的视野，让我们领略了“日常用品”的无穷魅力！
.
.
.
.
.
.
.
source: archivodenuevosartistasblogspot

Claes Oldenburg nació el 28 de enero de 1929 en Estocolmo (Suecia). Es un escultor sueco, pionero del Pop Art. Es conocido sobre todo por sus instalaciones de arte público que representan réplicas a gran escala de objetos cotidianos. Otro tema en su obra son las versiones en escultura blanda de objetos normalmente duros.

Siendo niño se trasladó con su familia a los Estados Unidos en 1936, primero a Nueva York y después a Chicago donde se graduó en la Latin School de Chicago. Estudió en la Universidad de Yale desde 1946 hasta 1950, después regresó a Chicago donde estudió bajo la dirección de Paul Wieghardt en el Art Institute of Chicago hasta 1954.
En 1977, el artista se casó con la también artista Coosje Van Bruggen. Desde entonces, firman las obras juntos, y Coosje asesora y aconseja al artista en sus creaciones. En 1978, fijaron su residencia en Broome Street, donde crearon su propia empresa, después de haber restaurado y arreglado dos edificios de esa calle. Allí, reunieron las obras creadas hasta el momento del artista; las restauraron y las expusieron en diversos sitios de la ciudad. Aun así, Oldenburg sigue manteniendo sus principios artísticos; sigue usando materiales sencillos, creando sus obras de forma industrial, que tienen que ver con bienes cotidianos, etc. Su esposa rebautizó algunas obras de los 60 y 70 de Oldenburg.
.
.
.
.
.
.
.
source: deacademicru

Claes Oldenburg wurde in Stockholm als Sohn eines schwedischen Diplomaten geboren. 1936 siedelte die Familie nach Chicago, wo Oldenburg seinen Abschluss am Latin School of Chicago machte. 1946 bis 1950 studierte er an der Yale Universität Kunst und englische Literatur und belegte bis 1954 einen Kurs am Art Institute in Chicago. Während seiner Studienzeit arbeitete er als Journalist und Grafiker. 1953 folgte seine erste Ausstellung mit satirischen Zeichnungen. Seine ersten Bilder waren stark vom Abstrakten Expressionismus geprägt, blieben aber weitgehend darstellend. 1956 zog er nach New York und machte dort Bekanntschaft mit Happening-Künstlern wie Allan Kaprow, Jim Dine, Red Grooms, Lucas Samaras und George Segal, die seine Begeisterung für Collagen und Objekte beeinflussten.

Ab 1958 fertigte Oldenburg Assemblagen aus Pappmaché und diversen Abfallprodukten an (sehr häufig mit einer Auswahl verschiedener Stoffe), die er in einer grellen Farbigkeit und Verfremdung verarbeitete. 1958 und 1959 entstanden Zeichnungen zum Thema The Street und die ersten Plastiken, 1963 die ersten Soft-Sculptures und Vinyl-Plastiken. Ab 1965 konzentrierte sich Claes Oldenburg auf Kolossalobjekte, in denen er Alltagsgegenstände durch Monumentalisierung verfremdete, und die ersten Entwürfe für „Giant Objects“. Gemeinsam mit Jim Dine, Marc Ratliff und Allan Kaprow gründete er 1959 die „Judson Gallery“ New York. 1982 fertigte er etwa eine 12 Meter hohe Spitzhacke für die Documenta 7 in Kassel.

Bekannt ist auch die mit Coosje van Bruggen gemeinsam entwickelte Skulptur „Inverted Collar and Tie“ in Frankfurt am Main am Fuß des 208 Meter hohen Westend Towers. Die mit mehr als 10 m Höhe stark überdimensionierte nach oben „flatternde“ Krawatte stellt eine Persiflage auf die im Hochhaus arbeitenden, immer korrekt gekleideten Büromenschen dar. Oldenburg lebt in New York.