داميان هيرست
达明·赫斯特
דמיאן הירסט
ダミアン·ハースト
데미안 허스트
ДЭМИЕН ХЕРСТ

Gone but not Forgotten

source: damienhirst

Damien Hirst was born in 1965 in Bristol and grew up in Leeds. In 1984 he moved to London, where he worked in construction before studying for a BA in Fine Art at Goldsmiths college from 1986 to 1989. He was awarded the Turner Prize in 1995.

Since the late 1980’s, Hirst has used a varied practise of installation, sculpture, painting and drawing to explore the complex relationship between art, life and death. Explaining: “Art’s about life and it can’t really be about anything else … there isn’t anything else,” Hirst’s work investigates and challenges contemporary belief systems, and dissects the tensions and uncertainties at the heart of human experience.

Hirst developed his interest in exploring the “unacceptable idea” of death as a teenager in Leeds. From the age of sixteen, he made regular visits to the anatomy department of Leeds Medical School in order to make life drawings (‘With Dead Head’ (1991)). The experiences served to establish the difficulties he perceived in reconciling the idea of death in life. Of the prominence of death in his work (‘A Thousand Years’ (1990)) he has explained: “You can frighten people with death or an idea of their own mortality, or it can actually give them vigour.”

At Goldsmiths, Hirst’s understanding of the distinction between painting and sculpture changed significantly, and he began work on some of his most important series. The ‘Medicine Cabinets’ created in his second year combined the aesthetics of minimalism with Hirst’s observation that, “science is the new religion for many people. It’s as simple and as complicated as that really.” This is one of his most enduring themes, and was most powerfully manifested in the installation work, ‘Pharmacy’ (1992).

Whilst in his second year, Hirst conceived and curated ‘Freeze’ – a group exhibition in three phases. The exhibition of Goldsmiths students is commonly acknowledged to have been the launching point not only for Hirst, but for a generation of British artists. For its final phase he painted two series of coloured spots on to the warehouse walls. Hirst describes the spot paintings as a means of “pinning down the joy of colour”, and explains they provided a solution to all problems he’d previously had with colour. It has become one of the artist’s most prolific and recognisable series, and in January 2012 the works were exhibited in a show of unprecedented scale across eleven Gagosian Gallery locations worldwide.

In 1991 Hirst began work on ‘Natural History’, arguably his most famous series. Through preserving creatures in minimalist steel and glass tanks filled with formaldehyde solution, he intended to create a “zoo of dead animals”. In 1992, the shark piece, ‘The Physical Impossibility of Death in the Mind of Someone Living’ (1991) was unveiled at the Saatchi Gallery’s ‘Young British Artists I’ exhibition. The shark, described by the artist as a “thing to describe a feeling”, remains one of the most iconic symbols of modern British art and popular culture in the 90’s. The series typifies Hirst’s interest in display mechanisms. The glass boxes he employs both in ‘Natural History’ works and in vitrines, such as ‘The Acquired Inability to Escape’ (1991), act to define the artwork’s space, whilst simultaneously commenting on the “fragility of existence”.

Since his involvement in ‘Freeze’ in 1988, curatorial projects have remained important to the artist. In 1994 he organised the international group exhibition ‘Some Went Mad, Some Ran Away’ at the Serpentine Gallery. Over a decade later, and explaining that he considers collections to constitute a “map of a man’s life”, he curated an award-winning exhibition of work from his ‘Murderme’ collection: ‘In the darkest hour there may be light’ (2006, Serpentine Gallery).

Stating: “I am absolutely not interested in tying things down”, Hirst has continued over the last decade to explore the “big issues” of “death, life, religion, beauty, science.” In 2007, he unveiled the spectacular, ‘For the Love of God’ (2007): a platinum cast of a skull set with 8,601 flawless pavé-set diamonds, at the White Cube exhibition ‘Beyond Belief’. The following year, he took the unprecedented step of bypassing gallery involvement in selling 244 new works at Sotheby’s auction house in London. Describing the sale as a means of democratising the art market, the ‘Beautiful Inside My Head Forever’ auction followed Hirst’s Sotheby’s event in 2004, in which the entire contents of the artist’s restaurant venture, Pharmacy, were sold.

Since 1987, over 80 solo Damien Hirst exhibitions have taken place worldwide and his work has been included in over 260 group shows. Hirst’s first major retrospective ‘The Agony and the Ecstasy’ was held in the Museo Archeologico Nazionale in Naples in 2004. His contribution to British art over the last two and a half decades was recognised in 2012 with a major retrospective of his work staged at Tate Modern.

Hirst lives and works in London, Gloucestershire and Devon.
.
.
.
.
.
.
.
source: prensalibre

Damien Hirst, nació en 1965, en Bristol, Inglaterra y forma parte del movimiento Young British Artists (Jóvenes artistas británicos) y, durante mucho tiempo, fue uno de los principales artistas del mercado del arte.

Durante la década de 1990, la carrera de Damien Hirst estuvo ligada a la influencia de Charles Saatchi en el mercado del arte. En esa época conoció al que será su representante Jay Jopling, galerista de White Cube. En 1995 recibió el reconocimiento profesional, la promoción y el prestigio del Premio Turner.

El tema dominante en la producción de Damien Hirst es la muerte junto a otros dilemas de la existencia humana.

El uso de insectos vivos y animales en formol en sus instalaciones ha provocado diversas polémicas sobre la seriedad de la obra.
.
.
.
.
.
.
.
source: raistoriaraiit

Nasce a Bristol, l’artista inglese Damien Hirst. Star degli anni novanta , domina la scena internazionale grazie anche al rapporto speciale che instaura con il grande collezionista e pubblicitario anglo-iracheno Charles Saatchi, che lo lancia sul mercato mondiale. La loro collaborazione finira’ nel 2003. Damien Hirst e’ noto soprattutto per una serie di opere in cui corpi di animali, come squali-tigre, pecore e mucche, sono imbalsamati ed immersi in formaldeide. Intimamente legato non solo all’informale ma anche all’action painting e alla pop art, Hirst usa una tecnica chiamata spin painting, realizzata dipingendo su una superficie circolare in rotazione come un vinile sul giradischi.
.
.
.
.
.
.
.
source: infopediapt

Damien Hirst nasceu em Bristol em 1965. Entre 1986 e 1989 estudou no Goldsmiths College, famosa escola de artes londrina. Enquanto era ainda estudante organizou uma exposição coletiva denominada “Freeze”, na qual tinha trabalhos seus e de colegas da escola, o que lhe franqueou grande fama dentro do meio artístico.
Mais tarde, em 1991, realiza a sua primeira exposição individual, em Londres, denominada “A Sign of Live”. Esta exposição foi apresentada pelo ICA (Instituto de Arte Contemporânea), uma instituição artística especialmente vocacionada para a apresentação e divulgação da arte de vanguarda.
Neste mesmo ano, Damien Hirst executa um dos seus trabalhos mais conhecidos, a escultura “The Physical Impossibility of Death in the Mind of Someone Living”. Esta obra, que apresenta um cadáver de tubarão, colocado dentro de um aquário preenchido por formol, assume um carácter monumental tanto pelas suas dimensões como pelo tema abordado. O efeito dramático do conjunto é acentuado pelo facto de o tubarão, um animal selvagem que geralmente simboliza a agressividade e o medo, permanecer imóvel, suspenso e encerrado no interior de um espaço translúcido (com uma ligeira tonalidade de verde).
Para além desta peça em que utiliza um tubarão, o artista realiza inúmeros trabalhos com animais, que ora surgem mortos e dissecados e inseridos em contentores com formol, ora aparecem vivos e encerrados em gaiolas ou aquários. São exemplos desta fase criativa as esculturas “The Lovers”, de 1991, constituída pelos cérebros de duas vacas misturados ou “Away From the Flock”, datada de 1994.
Tendo como fundamento a reflexão em torno de alguns temas de carácter existencial, ligados à condição humana (como o nascimento, a vida, a morte e o amor), todos os trabalhos que Damien Hirst desenvolve no primeiro período da sua carreira, assumem um objetivo comum: provocar reações violentas ao nível do espectador. Daí as situações polémicas e controversas que gera ao nível da opinião pública.
Se, em termos temáticos e ideológicos, estas obras são dominadas por intenções provocativas, ao nível compositivo evidencia-se uma tendência minimalista, resultante em formalizações de sentido classicizante, que se caracterizam pelo uso simples e contido dos materiais e dos objetos. A dimensão conceptual dos seus trabalhos é revelada e complementada com a atribuição de extensos títulos.
Nos trabalhos mais recentes, em que Hirst procura novos suportes para além da instalação e da escultura, como o filme ou o vídeo, confirma-se a vocação minimalista e conceptual da linguagem deste artista, agora mais influenciada pela corrente inglesa da Arte Pop.Pela radicalidade e impacto de muitos dos seus trabalhos, Damien Hirst tornou-se um dos mais interessantes e conhecidos membros da escola de artistas ingleses formada nos finais da década de 80, em torno do Goldsmith’s College.
Hirst publicou alguns ensaios, como o “I Want to Spend the Rest of My Life Everywere, with Everyone”, datado de 1997.
.
.
.
.
.
.
.
source: collectionsinacomcn

达明安·赫斯特
　　达明安·赫斯特Damien Hirst是1965年出生于英国布里斯托尔，在英格兰北部的利兹长大。小时候，他被母亲看作是病态的古怪孩子；上学时，他的成绩常常是D；青年时期，他吸毒、酗酒。然而，这一切都不妨碍未到41岁的他成为当代最有名、最富有、最成功的艺术家。

　　他的父亲是一位汽车维修兼销售员，母亲名叫玛莉，过去是一位天主教徒，在市民咨询局(Citizens Advice Bureau)工作。赫斯特的父母在他12岁时离异，而母亲则曾表示“从他年轻时就管不住他”。赫斯特曾两度因行窃而遭逮捕。赫斯特认为他的母亲并不是可以容忍他的叛逆的人；她曾将赫斯特的庞克皮裤剪成碎片，把他的性手枪唱片放在炉子上加热做成装水果的碗。他说：“如果她不喜欢我的穿着，她会很快的把我从公共汽车站带走。”然而，赫斯特的母亲鼓励赫斯特绘画，这可能是她对赫斯特的教育之中唯一成功的部份。

　　他的求学过程有许多波折；他的美术老师为了让他接受第六学年的课程而向学校求情。后来他在列斯的艺术与设计学校就读，尽管他一开始被拒绝。毕业后他在伦敦的建筑工地工作了两年，接着进入伦敦大学金匠学院就读(1986-89年)，起先他也一度遭到拒绝。在学生时期，他曾在太平间兼过职，这很可能影响了他日后创作的主题与选择的素材。

　　1988年，赫斯特首次组织年轻的艺术家们策划在伦敦东区废弃的工业建筑里的陈列馆大小的空间里进行的一系列展览——“冻结”[Freeze]展览。这个展览包括了赫斯特自己以及他在哥德史密斯学院的同学们的作品，标志着英国艺术领域里的一次变革，赫斯特也因此受到了普遍关注展览，在之后很多年的时间里，其中许多参展的艺术家都享有国际盛誉，赫斯特却是最出名的人，一直到今天在国际上也享有很高的声誉。

　　自这个传奇的展览开始，位于伦敦东部的港口住宅区，在废弃的工业建筑里那些仓库大小的空间内，艺术家们自己策划的一系列展览开始了。这些展览常被作为英国九十年代艺术家策划的展览里先锋运动和进步的绝佳例子。达明安·赫斯特的首次个展是1991年在当代艺术中心举办的“内部事务”[Internal Affairs]。1994年，他还在伦敦蛇形画廊， 策划了展览“有些疯了，有些逃了”[Some went mad, Some run away]。 　　赫斯特承认在1990年代期间曾沉迷于毒品与酒精：“我开始用古柯碱与酒.。。我成了个他妈的废物[3]。”他因荒诞的行为而出名，譬如曾在记者面前将香烟顶在阴茎上。他之前常在伦敦苏活区知名的Groucho俱乐部出没，但后来因为他的行为而被拒绝往来。

　　达明安·赫斯特Damien Hirst是1965年出生于英国布里斯托尔，在英格兰北部的利兹长大。小时候，他被母亲看作是病态的古怪孩子；上学时，他的成绩常常是D；青年时期，他吸毒、酗酒。然而，这一切都不妨碍未到41岁的他成为当代最有名、最富有、最成功的艺术家。

　　1995年，达明安·赫斯特在伦敦泰特美术馆获特纳奖。特纳奖是在1984年建立的英国当代视觉大奖，每年的10月到11月份在英国举行特纳奖的评选。凡是获得特纳奖提名的作品都会在泰特美术馆展出，然而最终获得特纳奖的会得到2万英镑的奖金。特纳奖的建立是为了纪念19世纪上半叶英国最伟大的学院派风景画家——特纳。如今，达明安·赫斯特在英国格洛斯特郡生活和工作。

　　2002年，赫斯特戒了烟酒，在戒除的初期，他的妻子米亚“倍受惊吓，不得不搬离”。赫斯特的好友，The Clash乐团的前主唱Joe Strummer在这年因心脏病去世，使得赫斯特深受打击。“这是我第一次感受到死亡。”之后他开始投注心力到慈善事业之中，创立了Strummerville－以Joe Strummer为名的基金会，以帮助年轻音乐家为宗旨。他的妻子米亚·诺曼(Maia Norman)是加州人。他们的长子Connor出生于1995年，次子Cassius出生于2000年；三子Cyrus出生于2007年。Connor出生后，赫斯特就将他大部分的时间花在经营位于德文郡北部一间有300年历史的农场旅馆上。
.
.
.
.
.
.
.
source: daviscoil

אמנות ומותג
דמיאן הירסט הוא האמן שמכר יצירות אמנות במחירים הגבוהים ביותר שמכר אמן חי אי-פעם. כיום הונו מוערך ב-250 מיליון דולר והוא מעסיק 160 עובדים שמסייעים לו בייצור של עבודות אמנות . יצירתו האחרונה, “For the Love of God”, גולגולת מצופה יהלומים, עוררה הד תקשורתי רב כאשר נמכרה במחיר שיא לאמן חי – 100 מיליון דולר. מכירה זו מעלה את השאלה מדוע שועי עולם היו מוכנים לשלם סכומים אסטרונומיים עבור יצירת אמנות שהיהלומים שמהם היא עשויה שווים רק רבע ממחירה 1 . התשובה לכך היא שזו יצירה של המותג דמיאן הירסט. דמיאן הירסט הוא מותג ככל המותגים. כשם ששעון רולקס עולה יותר משעון זהה של חברה אנונימית כך יצירתו של הירסט נמכרה במחיר פי 4, ממחיר היהלומים שמהם היא עשויה.
מבהיר ומחדד את הנקודה מבקר האמנות של הטלגרף הבריטי 2 : “אם מישהו אחר, מלבד הירסט, היה יוצר אובייקט זה היינו המומים מגסותו. הוא נראה כמו חפץ שהרודס היו מוכרים ללקוח פתי ממדינות הנפט במזרח התיכון, עם כמות בלתי מוגבלת של כסף לבזבז, מעט טעם ואפס ידע באמנות. אני יכול לדמיין אותו מקשט את הסלון של איזה דיקטאטור אפריקני או ברון סמים קולומביאני. אבל לא סתם מישהו יצר אותו – הירסט יצר אותו. בידיעה שכך, אנו מסתכלים עליו בצורה שונה ומבינים זאת בצורה הבוטה והישירה ביותר האפשרית, “For the Love of God” מטילה ספק במוסריות של אמנות וכסף.”

התערוכה הראשונה של הירסט הייתה בעודו סטודנט לאמנות ב 1988. אולם הוא לא זכה לפרסום רב עד 1991 כשצ’ארלס סאאצ’י, אייל הפרסום, התחיל לתמוך בו ולרכוש ולהציג את יצירותיו בגלריה שלו. העובדה שאייל פרסום היה אחד מהגורמים הפעילים ביותר לקידום הקריירה של הירסט מחזקת את ההשערה שבניית המותג הייתה תליך מתוכנן ומודע המבוסס על טכניקות מעולם העסקים.
עובדות אלו הופכות את המקרה של הירסט וסאאצ’י לדוגמא טובה לניתוח המבנה של ערך המותג באמנות. הבנת מבנה ערך המותג מהווה נקודת המוצא לתכנון התקשורת השיווקית המהווה המרכיב החשוב ביותר בתמהיל השיווק במקרה של אמנות, כפי שנסביר בהמשך.

הירסט ויצירתו
דמיאן הירסט, אמן אנגלי, נולד ב 1965, הוא האמן הבולט ביותר בתנועת האמנות, Young British Artists, וזכה להכרה בינלאומית. יצירותיו של הירסט מרבות לעסוק במוות. הוא התפרסם בזכות סדרת יצירות שבהן בעלי חיים מתים (כגון כריש, כבשה, ופרה) משומרים, לעיתים לאחר שבותרו, בתוך אקווריום של פורמלין. בנוסף, הירסט נודע כאמן המומחה ברזי הפן העסקי של מכירת יצירותיו. בראיון ברשת PBS הסביר הירסט: “כאשר מכרתי לראשונה במיליון פאונד, היו לי ספקות משום שחשבתי לעצמי שאני לא עושה זאת למען הכסף, נמנעתי מכך עד המכירה הראשונה במיליון. אח”כ החלטתי שאני אקח את זה ברצינות”. אצל הירסט הפן הכלכלי של האמנות הפך לחלק מאמירתו האמנותית. בראיון לאחר המכירה של “For the Love of God” אמר הירסט למבקרת אמנות 3 : “זהו רעיון אווילי, לא? לבזבז כזה סכום של כסף על דבר שכזה זה טיפשי, לא?”. בשנת 2007 הפך הירסט לאמן החי היקר ביותר בעולם לאחר שמכר יצירה ב 20 מילין דולר. מאז הוא שבר את השיא של עצמו מספר פעמים.
.
.
.
.
.
.
.
source: wdayru

Он один из самых дорогих художников современности. А стал он им благодаря… смерти и нахальству. СтарХит выяснил, почему британца Дэмиена Херста, которому в июне исполнилось 45 лет, называют гением художественного рынка.

«Череп являет собой торжество жизни», – объяснил Дэмиен Херст свою страсть к изображению человеческих черепов и смерти.
Весной в Монако открылась ретроспектива творчества Херста. В Музей океанографии маленького княжества привезли 60 экспонатов – дорогих и ужасных. «Если что-то выставлено в галерее – это искусство!» – считает Дэмиен Херст. Его работы вызывают восторг и отвращение, а коллекционеры выкладывают за них миллионы долларов. Как ему удается продавать расчлененных животных, закатанных в формальдегид, да еще за баснословные суммы?

Состязание идей

Дэмиан Херст, окончив школу, поступил в колледж в родном Лидсе. А после него – в Лондонский университет современного искусства Голдсмит. Правда, в первый год Дэмиен провалился, но со второй попытки все-таки стал студентом. Позже он признается: «В школе я рисовал так себе, но всегда хотел быть лучшим. Я должен был двигаться вперед по-другому. Речь идет не о способностях, а об убеждении». В 1988 году Херст организовал выставку молодых художников под названием Freeze – «Леденящий». Посмотреть на творчество юных дарований зашел коллекционер и промоутер Чарльз Саатчи. Во многом благодаря этому знакомству дела Дэмьена пошли в гору. Саатчи подсказал начинающему художнику, что современное искусство – это состязание идей. Дэмиен быстро понял: придумывать и воплощать объекты искусства, непонятные, страшные и потому притягательные даже для искушенных коллекционеров, гораздо веселее и выгоднее, чем просто рисовать. И чем провокационнее будут произведения, тем дороже. В 1992 году он выставил свою первую знаковую работу «Физическая невозможность смерти в сознании живущего» – чучело акулы в формальдегиде. Саатчи купит работу за $90 000, а позже продаст уже за $12 млн.