דורותאה טאנינג
Доротея загара
ドロテア・タニング

source: dorotheatanningorg

In her own words…
Dorothea Tanning was born in 1910 in Galesburg, Illinois and attended Knox College in her hometown before studying painting in Chicago (haunting the Art Institute where she learned what painting was.) In 1941, now in New York, she met the art dealer, Julien Levy, and his surrealist friends, refugees from Nazi occupied France. Late in 1942 Max Ernst visited her studio, saw a painting, (Birthday), and stayed to play chess. They would have 34 years together, at first in Sedona, Arizona (a mere outpost at the time). Here she would continue to paint her enigmatic versions of life on the inside, looking out: The Guest Room, The Truth About Comets, Eine Kleine Nachtmusik, Interior with Sudden Joy, Insomnias, Palaestra, Tamerlane, Far From. By 1956 Max and Dorothea had chosen to live and work thenceforth in France. Though Paris was headquarters, they preferred the country quiet lure in Touraine and Provence. These years included, for Dorothea Tanning, an intense five‐year adventure in soft sculpture: Cousins, Don Juan’s Breakfast, Fetish, Rainy Day Canapé, Tragic Table, Verb, Xmas, Emma, Revelation or the End of the Month, Hôtel du Pavot Room 202.

Max Ernst died on April 1, 1976 and Dorothea faced a solitary future. “Go home,” said the paint tubes, the canvases, the brushes. Returning to the United States in the late 1970s, and still painting, Tango Lives, Woman Artist, On Avalon, Door 84, Still in the Studio, Blue Mom, Dionysos S.O.S., she gave full rein to her long felt compulsion to write. Words, poetry. Written, read, heard. Would she join these voices even then? Her poems have since appeared in a number of literary reviews and magazines, such as The Yale Review, Poetry, The Paris Review, The New Yorker, The Boston Review, The Southwest Review, Parnassus, and in Best Poems of 2002 and 2005. Her published works include two memoirs, Birthday and Between Lives, a collection of poems, A Table of Content, and a novel, Chasm.

At present Dorothea Tanning lives in New York City, breathes words, as well as air, and looks at her paintings with amazement. It is 2009.

About the artist
Dorothea Tanning died at her home in New York City on January 31, 2012. She was 101 years old, and had just published her second collection of poems, Coming to That (Graywolf Press, 2011).
.
.
.
.
.
.
.
source: minhaantenaparabolicablogspot

Dorothea Tanning nasceu em 25 de Agosto de 1910 (Galesburg, EUA). Pintora, gravurista, escultora, poeta e romancista. Desde muito nova já fazia ilustrações e lia romances góticos. Trabalhou em diversas áreas , inclusive com arte comercial, até que viu uma exposição que mudou sua vida: Arte fantástica: dadaísmo e surrealismo.
.
.
.
.
.
.
.
source: tapuzcoil

והיא אמנית חשובה, אחת משורה של אמניות סוראליסטיות שהבטחתי לעצמי לכתוב עליהן כאן.

בציור למעלה – פורטרט עצמי של האמנית, יחפה וחשופה, לידה חיה אגדית משונה, שזנבה מזכיר את שולי הבגד של האישה, ספק ענפים ספק חלקי גוף, מאחוריה אינסוף דלתות פתוחות. תקווה? ציפיה? אפשרויות רבות העומדות בפניה? קשה לדעת. את השם לציור, Birthday, בחר מקס ארנסט.

שלא במפתיע, האמניות הסוריאליסטיות נדחקו לשוליים. לאורך ההסטוריה של תולדות האמנות, רק נשים מעטות הרחיקו מעבר לאפיזודה, או בהיותן אשתו של. גם דורותאה טאנינג זכתה בתואר “אשתו של”. היא הייתה נשואה למקס ארנסט עד מותו ב-1975. הם הכירו ב-1942, הם שיחקו שח ביחד. והוא התאהב בה.
מצאתי צילום של לי מילר מ-1946 שממחיש את הפער הזה, בין האמן הגבר לאישה.

דורותאה טאנינג ומקס ארנסט

דורותאה טאנינג ומקס ארנסט נישאו בחתונה כפולה, יחד עם מאן ריי וג’ולייט בראונר. הם חיו מספר שנים באריזונה ואז עברו לצרפת. כל אותו זמן ציירה, ולפרנסתה עבדה כאמנית מסחרית בתחום האופנה והפרסומת ועיצבה תלבושות לתאטרון.

זהו הציור האהוב עלי ביותר שלה. הוא קרוי על שם יצירתו של מוצרט “מוזיקת לילה זעירה”, מתוארת בו סצנה דמוית חלום המתרחשת כנראה במסדרון של מלון. חמנית ענק נשרכת על המדרגות ומשתרעת סביב ילדה, עלי הכותרת שלה זקופים כמקשיבים, שערה של הילדה מזדקר מעלה כמגיב לעלי הכותרת, דמות נוספת עומדת בצד, חשופה, ספק בובה ספק ילדה, ממוללת עלה כותרת ענק, כל הסצנה נראית כלקוחה מתוך אגדה גותית.

בשנות השישים סגנון עבודתה השתנה לחלוטין, חל אצלה שינוי הדרגתי של מעבר למופשט ובשנות השבעים החלה לפסל בבדים, פיסול רך.

בשנות התשעים עברה אירוע מוחי שהקשה עליה לצייר ובכל זאת המשיכה היא ציירה את “שפה אחרת של פרחים” עד שנפלה ושברה את פרק ידה ומאז התמקדה בכתיבה. בשנים האחרונות כתבה שתי אוטוביוגרפיות וספרי שירה.
.
.
.
.
.
.
source: ameblojp

１９６９年から、ドロテア・タニング (Dorothea Tanning) は綿布などの生地を使った「柔らかい彫刻」を作り始めました。

「横たわる裸体」

新たな技法にチャレンジした彼女は、それまで絵画を通して展開していた想像世界の物語を、三次元のイメージとして表現することを試みました。この時期の初めのころに発表された「横たわる裸体」は、シュールでユーモラスな腕と足、背骨が浮き出た背中、お尻の柔らかい曲線など、不思議で超現実的な存在感を持ったオブジェです。