source: martinogamper

Martino Gamper (born 1971 in Italy, resides in London), known for his crossovers between fine art and design, came to major acclaim with 100 Chairs in 100 Days (2007), for which he culled disused chairs from London alleyways and friends’ homes and reassembled them one per day into poetic, often humorous forms. Drawing upon the history of furniture yet altogether unique and original improvisations, he has toured 99 chairs around the globe, always creating another 100th chair in each new location. So for this exhibition, he will create a yet-unveiled 100th chair from a find here in Marugame. Working within self-imposed parametres — found materials, structures, designs and a single day — Gamper’s 100 chairs showcase his wit and experiments in transforming limitations into elements of possibility. Transcending mere design and function, Gamper’s unprecedented methodology lets us glimpse the stories hidden within things. Also on show in the entrance is a collection of vases made by Gamper. Taken from the press release.
.
.
.
.
.
.
.
source: futureperfectbristolorg
Martino Gamper is an Italian designer/artist based in London. Gamper’s practice is wide-ranging and includes exhibition and interior design, one-off commissions and the design of mass-produced products for the international furniture industry.

Gamper has an abiding interest in the social aspects of furniture design. In particular, he has a love of corners and is interested in underused spaces and unwanted objects. Reworking furniture that has been dumped on the streets he creates a mismatched family of objects, some of which are beautiful and some pathetic.

Gamper’s work has been shown at the Design Museum, V&A, Hayward Gallery, Wellcome Trust, Frieze Art Fair and Royal College of Art in London and further afield at the Triennale Design Museum in Milan, Yerba Buena Centre in San Francisco, the American Academy in Rome and the Benaki Museum in Athens.

Gamper’s interest in social interaction and playful use of materials was ideal for the creation of the Archive of Ideas for Hengrove.
.
.
.
.
.
.
.
source: e-italikagr

Οι καρέκλες έχουν την δική τους ιστορία… Την αφηγείται με πολύ στυλ, ο Ιταλός σχεδιαστής επίπλων, Μαρτίνο Γκάμπερ, ο οποίος είχε την ιδέα να ανακατασκευάσει σε 100 ημέρες 100 καρέκλες, χρησιμοποιώντας υλικά από παλιές καρέκλες που βρήκε στους δρόμους και τα παζάρια του Λονδίνου κι από τους φίλους του.
“Η καρέκλα είναι το αρνητικό αποτύπωμα του ανθρώπινου σώματος, λόγω της χρήσης της. Σ΄ αυτή δουλεύουμε, χαλαρώνουμε, τρώμε. Πρόκειται για σύνθεση ζωής” λέει ο 37χρονος ντηζάινερ, ο οποίος παρουσιάζει το πρότζεκτ του “100 καρέκλες σε 100 ημέρες” στο Μουσείο Μπενάκη της Πειραιώς.
Καρέκλες που έχουν σωσίβιο στη θέση των μπράτσων, άλλες, πλαστικές, επενδυμένες με πολυτελές ύφασμα, ή με κάθισμα από καλάθι αρχήστων, πόδια από κουνιστή καρέκλα.
Οι αυθόρμητες και ελεύθερες δημιουργίες του ανταποκρίνονται στο τρίπτυχο “ανακυκλώνω, αναδημιουργώ, ανακαλύπτω εκ νέου”.
Μέρος των εσόδων της έκθεσης, θα διατεθεί για την ενίσχυση του Συλλόγου Φίλων Παίδων με καρκίνο “Ελπίδα”.
.
.
.
.
.
.
.
source: wezeit

旧物利用是他的标签，更是一门无比成功的事业。

设计师 Martino Gamper 做了一个有趣的项目：在 100 天内做 100 把椅子。他在伦敦街头搜集了各式椅子和被丢弃的废物。比如儿童座椅、沙发靠背、自行车坐垫等等。利用这些废旧物件，他每天做一把，在 100 天里做出了 100 把椅子和家具！

设计师说：“透过它们在不同场所、不同人群曾被使用的样子，能了解到伦敦的生活历史。”这个项目，更像是设计与艺术的跨界。是不是很酷？
.
.
.
.
.
.
.
source: zvuvwordpress

מושגי היסוד של העיצוב נבחנו בשנים האחרונות מחדש. מעצבים טרפו את הקלפים, מרדו בהנחות הבסיס, במטרות ובשימושים ובסטיגמות החברתיות שנילוו למוצרי הצריכה המעוצבים, פירקו והרכיבו אותם כראות עיניהם. היה כאן יותר עניין בתהליך מאשר במוצר הסופי. הדה קונסטרוקטיביזם הזה העלה גרסאות רבות של גיבוב רהיטים וזיווג מטרוסקסואלי של רהיטי עץ חומים מסורתיים, עם פלסטיים צבעוניים, ערבוב ישן עם חדש והרכבת רהיטים גרוטסקיים מגרוטאות – למשל אצל קבוצת 5.5 הפריזאית או Martino Gamper האיטלקי רב ההמצאה החי בלונדון. הקבוצה הפריזאית מסתפקת ביצירת אימפקט חזותי, אך גאמפר לעומתם, יוצר באמצעות ערבוב והעמדת מושבים בצורות שונות, סיטואציות חברתיות ומתערב באמצעותן בדינמיקה שבין היושבים עליהם.

כיסאות, שולחנות, ארגזים וקופסאות, נאספו מהזבל והוצמדו זה לזה – למשל אצל הארן ריין והלה יונגוריוס. כך נוצר מוצר אישי עשוי לפי מידה, תיגר כנגד התעשייה והמכתיבים החברתיים וסמלי המעמד שלהם. השולחן העשוי מכיסאות של Wu Yiming, שיצא במהדורה מוגבלת, עם כסאות הפוכים שעליהם מונח משטח השולחן, שואל מהו בעצם כסא או שולחן ומי בכלל יגיד לנו איך צריך לעצב אותם?
מרטין באאס Maarten Baas לקח את המרד במוסכמות הכי רחוק שאפשר. כשהיה סטודנט לעיצוב, הבעיר באש את איקוני העיצוב, כמו הכסא האדום וכחול של ריטוולד מ-1918 וכסא הזיג זג שלו מ-1934, הספרייה הצבעונית של אטורה סוטסס (בקבוצת ממפיס) או כסא פבלה של האחים קמפנה. את האודים המוצלים, השחורים ועשנים שנותרו, הציג כפרשנות שלו לאובייקטים מעוצבים וקרא לקולקציה “עשן”. מרסל וונדרס, שבאאס שרף גם את הכסא המגונדר שייצרה חברת העיצוב שלו Moooi, לא כעס עליו, אלא מיהר ורכש את הזכויות על רהיטי הגחלים האלה והציגם בגלריית “Moss” הניו יורקית הנחשבת, שזיכתה אותם בתהילת עולם.
ממקום דומה נוצר הכסא הגאוני של רוברט סטדלר “נוח בשלום” Rest in Peace. לשם הכסא כפל משמעות: לשבת עליו במנוחה וגם לנוח בשלום על משכבו. זהו כסא הפלסטיק הלבן הפשוט, הנודע והכי שכיח בעולם, שכאילו נאכל בחומצה ונותר רק שלד של תמצית צורתו. המעצבת דומניק וילקוקס מלונדון, התיכה אוסף חיילי צעצוע מפלסטיק ויצרה “קערת המלחמה”, המשחזרת בצורה דרמטית והרסנית את הקרב בווטרלו בין החיילים הבריטיים והצרפתיים.
אמצעים טכנולוגיים מתוחכמים, סייעו לעתים למעצבים כדי ליצור טוויסט עיצובי ולערבל צורות. צמד המעצבים התאומים מרוטרדם Demakersvan, ייצר יחד עם בוני ספינות עץ, סדרת רהיטים המבוססים על תרשימי רהיטים מהמאה ה-17, המורכבים מעשרות שכבות עץ ועיוות אותם לצורות אורגניות מפותלות, באמצעות חיתוך מתעוות בלייזר (רובוט c.n.c). שולחן “סינדרלה” שלהם שיוצר בשיטה זו, אף נרכש לאוסף הקבוע של המומה.
חלק ממוצרי העיצוב שביקשו ליצור רה-פורמה, שאבו השראתם מויז’אליים שבטכנולוגיה החדשנית ואף ממשחקי הוידאו, למשל מוצרים שקווי המתאר שלהם טושטשו על ידי הגדלת הפיקסלים הצבעוניים שהרכיבו אותם, כאילו הביטו בהם בזכוכית מגדלת ענקית.