TOMÁS SARACENO

אַריָה
התערוכה “אריה” של תומאס סרסינו נפרשת דרך חללי התצוגה של Fondazione Palazzo Strozzi, בתגובה להקשר ההיסטורי, מהחצר ועד לאולמות התצוגה של הבניין. היצירות המוצגות יוצרות דיאלוג מקורי בין עכשווי לרנסנס, ועם ההיסטוריה התרבותית והמדעית של פירנצה. סרסינו יוצר מיצבים סוחפים וחוויות השתתפותיות כדי לחקור דרכים חדשות להתחבר עם תופעות לא אנושיות, כגון עכבישים, חלקיקי אבק וצמחים. העיסוק הרב-תחומי והחזון שלו חובק אמנות, חיי חברה ומדעים.

ZAHA HADID ARCHITECTS

כסא קשת
Bow היא התוצאה האחרונה של המחקר הנרחב והמתמשך ש-ZHA מבצעת בתחומי הדפסת תלת-ממד וניסויים בחומרים. הכיסא משלב עיצוב וטהור המבוסס על תהליכי אופטימיזציה מבניים המצויים בדרך כלל בטבע, עם חומרים חדשניים ושיטות ייצור מתקדמות ביותר. הדפוס והשיפוע הצבעוני מתאחדים בהגדרה מחדש של היחס המרחבי המסורתי בין הרהיטים לתפאורה שלו.

LING LI TSENG

מפגש ערפל
Mist Encounter הוא ביתן קיץ שניצב ברחבה החיצונית הגדולה מול מוזיאון טאיפיי לאמנות. השמש והבריזה הקיצית ייסחפו פנימה ויחיו את מבנה הפיגום והרשת. ערפל לא ברור יעלה מהכיכר החיצונית וימשוך את המבקרים להתקרב. כשהמבקרים הולכים מהכיכר החיצונית אל הפנימית, הם יעטפו בהדרגה בערפל, ודברים יופיעו ויעלמו כשהערפל לסירוגין נעשה כבד וקל יותר. האפקט יהיה דומה לחוויה של מעבר בערפל כבד ביער קסום.

JUN KAMEI

אמפיביו
AMPHIBIO עשוי מחומר הידרופובי נקבובי מיוחד התומך בנשימה מתחת למים על ידי מילוי חמצן מהמים שמסביב ופיזור פחמן דו חמצני המצטבר במערכת, בהשראת הזימים של חרקים צוללים במים. ניתן לעצב את החומר בצורה מורכבת באמצעות הדפסת תלת מימד. פטנט ממתין לאישור.

Alicja Kwade

ב- WeltenLinie, 2020 מאת Alicja Kwade, שום דבר אינו מה שהוא נראה. עבודה זו מתפתחת כחוויה ולא כמיצב סטטי ומתעוררת לחיים דרך תנועת הצופה. על ידי שימוש במראות דו-צדדיות וחפצים מזווגים ממוקמים בקפידה, המיצב של קוואד יוצר אשליה של טרנספורמציות חומריות פתאומיות ומפתיעות. ככל שמבקרים נעים בתוך מבנה הפלדה, הדרך שבה אובייקטים מובנים בחלל משתנה באופן דרסטי בהתאם לפרספקטיבה. עבודתו של קוואד חוקרת מושגים של מרחב, זמן, מדע ופילוסופיה. בתרגול שלה המשתרע על מגוון רחב של מדיה, היא מטיל ספק במבני המציאות ומשקפת הרגלים תפיסתיים בחיי היומיום.

Simon Stimberg

קלילות רחצה
רחצה בקלילות הוא מיצב אור וקול אינטראקטיבי שנראה כאילו הוא מונפש על ידי ישות נחיל המנסה לחקור את עולמה הפנימי ולתקשר עם החוץ. הוא מורכב מ-52 נורות חוט נימה, הוא מדמיין את תנועתו של נחיל חלקיקים המונע על ידי נוכחותו של הצופה ומקנאה פנימית שלו. המבקרים יכולים לקיים אינטראקציה עם המיצב על ידי תנועה מולו כאשר תנועתם מלווה את הנחיל ובכך מתורגמת לאור וקול – גלויים בתוך מקבץ הנורות ונשמעים דרך רמקולים או אוזניות בקרבת מקום.

TARA KEENS DOUGLAS

האופנאית הנודעת קו קו שאנל אמרה פעם, שההבדל בין אופנה לארכיטקטורה, הוא בפרופורציות.
Tara Keens-Douglas סיימה עתה את לימודי הארכיטקטורה באוניברסיטה של אונטריו קנדה ובעבודת הגמר שלה Ecstatic Spaces, היא חוקרת את הקשר בין תלבושות הקרנבל בארץ מולדתה טרינידד, לארכיטקטורה אישית. באמצעות מבני לבוש מנייר לבן העוטים נשים, היא ממחישה כי התלבושות הגרוטסקיות של הקרנבל יוצרות הגזמה וסובלימציה, הן מהוות כלי תקשורת בין הגוף לחלל, הן דרך לביטוי עצמי, הן רוויות הומור, לועגות לרצינות של העולם הפוליטי שמנהל את חיינו והן חוצות מעמדות. התלבושת היא אם כך הארכיטקטורה של הגוף, מעצימה את הגוף ונותנת לו פרופורציות שאין לו ועושה לו אידיאליזציה. התלבושות גם מעניקות זהות לקהילה, ומאפשרות לנו לצאת מתוך גופנו ולהתחבר למשהו רחב יותר, לאקסטזה של הפסטיבל שמסביב.

Vanessa Colareta

Exodus

תוך שיטוט באינטרנט נתקלתי בעבודותיה של הצלמת ואנסה קולארטה Vanessa Colareta ושוב נדהמתי מאינספור האפשרויות לצלם דומם בהשראת ציורים של אמני מופת.

ואנסה קולארטה נולדה ב-לימה, פרו ב-1978 ולמדה תואר ראשון ושני בצילום באוניברסיטה בוולנסיה, ספרד (Polytechnic University of Valencia, Spain). בשנים האחרונות הקריירה שלה נסקה והיא זכתה בכמה פרסים.

בתצלומי הדומם שלה היא יוצרת תמהיל מעניין ומשעשע בין ציטוטים ברורים של אמני מופת, בעיקר מהמאה ה-17, לבין חפצים ומותגים בני תקופתנו.

DAVID BLAZQUEZ

Дэвид Blazquez
Human Forniture
הצלם דיוויד בלסקז, בן 32, חוקר את הגוף האנושי בדרך חדשה. הוא מעלה את הרעיון של “ריהוט אנושי” שהוא מאוד מקורי, מערבב אותו עם הרעיון של דיוקנאות עצמיים (כי דיוויד בלסקז עצמו מופיע בתמונות), עירום וטכניקת השחור-לבן. כתוצאה מכך אנו יכולים לראות רהיטים רגילים רבים מהבית שלנו (קרש גיהוץ, שולחן ארוחת ערב) המוצגים בצורה “אנושית” יוצאת דופן. אוסף זה של תמונות “רהיטים אנושיים” היו תערוכת היחיד הראשונה של דיוויד בלסקז בסביליה בגלריה אל פורמטה. כדאי לצפות בתפיסת הצילום שלו גם בעתיד הקרוב, מי יודע עם איזה סוג של רעיונות הוא יכול להגיע.

SEBASTIAO SALGADO

سيباستياو سالغادو
塞巴斯蒂昂萨尔加多
סבסטיאו סלגאדו
セバスチャン·サルガド
세바스티앙 살가도
Себастьяно Сальгадо
genesis
זה סוג של פסיכולוגיה הפוכה. במקום להציג קרחונים נמסים, תחנות כוח המשחררות עשן ובעלי חיים שטופים בנפט, סבסטיאו סלגאדו מתעורר מהפוגה של יותר מעשר שנים ללא תערוכות גרנדיוזיות כדי להתריע על הבעיות הסביבתיות החמורות ביותר, תוך התמקדות בדיוק במה שעדיין יפה ולא נגוע. מטרתו של צלם העיתונות היא לעורר את התפיסה שעדיין יש הרבה מה להציל על כוכב הלכת שמתעקש לשמור על נופים שופעים וחיים למרות כל ההידרדרות שמביאה הפעולה האנושית.

melanie gilligan

popular unrest
תסיסה פופולרית, היא דרמה מרובת פרקים המתרחשת בעתיד בדומה להווה. אולם כאן, כל עסקאות החליפין והאינטראקציות החברתיות מפוקחות על ידי מערכת הנקראת ‘הרוח’. פריחה של רציחות בלתי מוסברות פרצה ברחבי העולם. לעתים קרובות הם מתרחשים בפומבי, אך עדים לעולם אינם רואים תוקף. באופן מסתורי באותה מידה, קבוצות של אנשים לא קשורים מתקבצים לפתע בכל מקום, צוברים חברים חדשים במהירות. ללא הסבר, הם מרגישים תחושה עמוקה ומתמשכת של חיבור זה לזה.

הסרט חוקר עולם שבו העצמי מצטמצם לביולוגיה פיזיקלית, כפוף ישירות לצרכי ההון. בתי מלון מציעים משרתים מחממים מיטה בכל חדר, אנשים נקנסים על כך שלא מונעים מחלה צפויה, שמירה על משקל מזון אוכלים את המעכל מבפנים ומובטלים מחזירים את חובם לחברה באנרגיה פיזית. אם מצד אחד זה מרמז על שליטה מוחלטת של החיים על ידי ערך חליפין, האם הקבוצות מציעות מוצא?

צולם בלונדון עם צוות של שנים עשר שחקנים ראשיים, צורת הסרט שואבת בחלקה השראה מ”אימת הגוף” של דיוויד קרוננברג ומדרמות הטלוויזיה האמריקאיות CSI, Dexter and Bones, שבהן המציאות נתפסת דרך פורנזיה פורנוגרפית של תופעות אמפיריות וקרביות. כמו בעבודות הווידיאו האחרונות של גיליגן, המבנה האפיזודי של הסרט מקבל את הראייה שלו מהטלוויזיה ומהיכולת של המדיום להפיץ את קו העלילה שלו בשלבים.

ANGELO MUSCO

安杰洛玛斯柯
アンジェロムスコ
tehom
אנג’לו מוסקו, 1973, איטליה, מצלם תצלומים גדולים מהחיים המורכבים ממספר אינספור של גופות. מכיוון שהתצלומים מורכבים מתמונות רבות, הם חדים מאוד ומזמינים את הצופה לצאת למסע גילוי. בסדרה שלו טהום, שפירושה בעברית; העמוק, וביוונית פירושו תהום, הוא יצר עולם תת-ימי בלתי נראה ומסתורי בו הוא משחק עם המציאות. אחד התצלומים נקרא הדל על שם האזור ההדופלגי כלומר התעלות העמוקות ביותר של האוקיינוס. במציאות אזור זה נמצא בעומק של 6000 מטר, אך יש עדיין חיים באזורים הקשים הללו. בתור האנשים בדמותו, החיים בעומק זה חסרים כל פיגמנטציה שכן צבע הוא חסר תועלת בסביבה ללא אור.