source: designboom

the conran shop debuted its specially commissioned ‘inspirations collection’ featuring a series of chairs by martino gamper. michael marriott and bill amberg were among the other designers commissioned for the project. gamper’s line of seating, like the other projects in the collection, were designed using terrence conran as a source of inspiration. the works all use the new book
‘terrence conran’s inspirations’ as their main source.
gamper focused on conran’s collection of thonet bentwood designs. using the hundreds of bentwood components found in thonet’s mundus factory in croatia, gamper created a variety of new chairs. these works reference the work of thonet, while inventing new forms and ideas.
.
.
.
.
.
.
.
source: martinogamper

The Process of Making One Hundred Chairs by Martino Gamper

I didn’t make one hundred chairs just for myself or even in an effort to rescue a few hundred unwanted chairs from the streets. The motivation was the methodology: the process of making, of producing and absolutely not striving for the perfect one. This kind of making was very much about restrictions rather than freedom. The restrictions were key: the material, the style or the design of the found chairs and the time available — just a 100 days. Each new chair had to be unique, that’s what kept me working toward the elusive one-hundredth chair.

I collected discarded chairs from London streets (or more frequently, friends’ homes) over a period of about two years. My intention was to investigate the potential of creating useful new chairs by blending together the stylistic and structural elements of the found ones. The process produced something like a three-dimensional sketchbook, a collection of possibilities. I wanted to question the idea of there being an innate superiority in the one-off and used this hybrid technique to demonstrate the difficulty of any one design being objectively judged The Best. I also hope my chairs illustrate — and celebrate — the geographical, historical and human resonance of design: what can they tell us about their place of origin or their previous sociological context and even their previous owners? For me, the stories behind the chairs are as important as their style or even their function.

I wanted the project to stimulate a new form of design-thinking and to provoke debate about the value, functionality and the appropriateness of style for certain types of chair. What happens to the status and potential of a plastic garden chair when it is upholstered with luxurious yellow suede? The approach is elastic, highlighting the importance of contextual origin and enabling the creative potential of random individual elements spontaneously thrown together. The process of personal action that leads towards making rather than hesitating. Taken from the book 100 Chairs in 100 Days, published by Dent-De-Leone, 2007.
.
.
.
.
.
.
.
source: martinogamper

Martino Gamper (born 1971 in Italy, resides in London), known for his crossovers between fine art and design, came to major acclaim with 100 Chairs in 100 Days (2007), for which he culled disused chairs from London alleyways and friends’ homes and reassembled them one per day into poetic, often humorous forms. Drawing upon the history of furniture yet altogether unique and original improvisations, he has toured 99 chairs around the globe, always creating another 100th chair in each new location. So for this exhibition, he will create a yet-unveiled 100th chair from a find here in Marugame. Working within self-imposed parametres — found materials, structures, designs and a single day — Gamper’s 100 chairs showcase his wit and experiments in transforming limitations into elements of possibility. Transcending mere design and function, Gamper’s unprecedented methodology lets us glimpse the stories hidden within things. Also on show in the entrance is a collection of vases made by Gamper. Taken from the press release.
.
.
.
.
.
.
.
source: e-italikagr

Οι καρέκλες έχουν την δική τους ιστορία… Την αφηγείται με πολύ στυλ, ο Ιταλός σχεδιαστής επίπλων, Μαρτίνο Γκάμπερ, ο οποίος είχε την ιδέα να ανακατασκευάσει σε 100 ημέρες 100 καρέκλες, χρησιμοποιώντας υλικά από παλιές καρέκλες που βρήκε στους δρόμους και τα παζάρια του Λονδίνου κι από τους φίλους του.
“Η καρέκλα είναι το αρνητικό αποτύπωμα του ανθρώπινου σώματος, λόγω της χρήσης της. Σ΄ αυτή δουλεύουμε, χαλαρώνουμε, τρώμε. Πρόκειται για σύνθεση ζωής” λέει ο 37χρονος ντηζάινερ, ο οποίος παρουσιάζει το πρότζεκτ του “100 καρέκλες σε 100 ημέρες” στο Μουσείο Μπενάκη της Πειραιώς.
Καρέκλες που έχουν σωσίβιο στη θέση των μπράτσων, άλλες, πλαστικές, επενδυμένες με πολυτελές ύφασμα, ή με κάθισμα από καλάθι αρχήστων, πόδια από κουνιστή καρέκλα.
Οι αυθόρμητες και ελεύθερες δημιουργίες του ανταποκρίνονται στο τρίπτυχο “ανακυκλώνω, αναδημιουργώ, ανακαλύπτω εκ νέου”.
Μέρος των εσόδων της έκθεσης, θα διατεθεί για την ενίσχυση του Συλλόγου Φίλων Παίδων με καρκίνο “Ελπίδα”.
.
.
.
.
.
.
.
source: wezeit

旧物利用是他的标签，更是一门无比成功的事业。

设计师 Martino Gamper 做了一个有趣的项目：在 100 天内做 100 把椅子。他在伦敦街头搜集了各式椅子和被丢弃的废物。比如儿童座椅、沙发靠背、自行车坐垫等等。利用这些废旧物件，他每天做一把，在 100 天里做出了 100 把椅子和家具！

设计师说：“透过它们在不同场所、不同人群曾被使用的样子，能了解到伦敦的生活历史。”这个项目，更像是设计与艺术的跨界。是不是很酷？
.
.
.
.
.
.
.
source: zvuvwordpress

מושגי היסוד של העיצוב נבחנו בשנים האחרונות מחדש. מעצבים טרפו את הקלפים, מרדו בהנחות הבסיס, במטרות ובשימושים ובסטיגמות החברתיות שנילוו למוצרי הצריכה המעוצבים, פירקו והרכיבו אותם כראות עיניהם. היה כאן יותר עניין בתהליך מאשר במוצר הסופי. הדה קונסטרוקטיביזם הזה העלה גרסאות רבות של גיבוב רהיטים וזיווג מטרוסקסואלי של רהיטי עץ חומים מסורתיים, עם פלסטיים צבעוניים, ערבוב ישן עם חדש והרכבת רהיטים גרוטסקיים מגרוטאות – למשל אצל קבוצת 5.5 הפריזאית או Martino Gamper האיטלקי רב ההמצאה החי בלונדון. הקבוצה הפריזאית מסתפקת ביצירת אימפקט חזותי, אך גאמפר לעומתם, יוצר באמצעות ערבוב והעמדת מושבים בצורות שונות, סיטואציות חברתיות ומתערב באמצעותן בדינמיקה שבין היושבים עליהם.

כיסאות, שולחנות, ארגזים וקופסאות, נאספו מהזבל והוצמדו זה לזה – למשל אצל הארן ריין והלה יונגוריוס. כך נוצר מוצר אישי עשוי לפי מידה, תיגר כנגד התעשייה והמכתיבים החברתיים וסמלי המעמד שלהם. השולחן העשוי מכיסאות של Wu Yiming, שיצא במהדורה מוגבלת, עם כסאות הפוכים שעליהם מונח משטח השולחן, שואל מהו בעצם כסא או שולחן ומי בכלל יגיד לנו איך צריך לעצב אותם?
מרטין באאס Maarten Baas לקח את המרד במוסכמות הכי רחוק שאפשר. כשהיה סטודנט לעיצוב, הבעיר באש את איקוני העיצוב, כמו הכסא האדום וכחול של ריטוולד מ-1918 וכסא הזיג זג שלו מ-1934, הספרייה הצבעונית של אטורה סוטסס (בקבוצת ממפיס) או כסא פבלה של האחים קמפנה. את האודים המוצלים, השחורים ועשנים שנותרו, הציג כפרשנות שלו לאובייקטים מעוצבים וקרא לקולקציה “עשן”. מרסל וונדרס, שבאאס שרף גם את הכסא המגונדר שייצרה חברת העיצוב שלו Moooi, לא כעס עליו, אלא מיהר ורכש את הזכויות על רהיטי הגחלים האלה והציגם בגלריית “Moss” הניו יורקית הנחשבת, שזיכתה אותם בתהילת עולם.
ממקום דומה נוצר הכסא הגאוני של רוברט סטדלר “נוח בשלום” Rest in Peace. לשם הכסא כפל משמעות: לשבת עליו במנוחה וגם לנוח בשלום על משכבו. זהו כסא הפלסטיק הלבן הפשוט, הנודע והכי שכיח בעולם, שכאילו נאכל בחומצה ונותר רק שלד של תמצית צורתו. המעצבת דומניק וילקוקס מלונדון, התיכה אוסף חיילי צעצוע מפלסטיק ויצרה “קערת המלחמה”, המשחזרת בצורה דרמטית והרסנית את הקרב בווטרלו בין החיילים הבריטיים והצרפתיים.
אמצעים טכנולוגיים מתוחכמים, סייעו לעתים למעצבים כדי ליצור טוויסט עיצובי ולערבל צורות. צמד המעצבים התאומים מרוטרדם Demakersvan, ייצר יחד עם בוני ספינות עץ, סדרת רהיטים המבוססים על תרשימי רהיטים מהמאה ה-17, המורכבים מעשרות שכבות עץ ועיוות אותם לצורות אורגניות מפותלות, באמצעות חיתוך מתעוות בלייזר (רובוט c.n.c). שולחן “סינדרלה” שלהם שיוצר בשיטה זו, אף נרכש לאוסף הקבוע של המומה.
חלק ממוצרי העיצוב שביקשו ליצור רה-פורמה, שאבו השראתם מויז’אליים שבטכנולוגיה החדשנית ואף ממשחקי הוידאו, למשל מוצרים שקווי המתאר שלהם טושטשו על ידי הגדלת הפיקסלים הצבעוניים שהרכיבו אותם, כאילו הביטו בהם בזכוכית מגדלת ענקית.