NELLY AGASSI

נלי אגסי

Borrowed Scenery

NELLY AGASSI BORROWED SCENERY

source: jcvaorg
Nelly Agassi is a multi-disciplinary artist who uses media as diverse as sketching, knitting, video and performance. Her work deals with materials, body and space. For example, in her dress-centered performances, Agassi knits and sews a dress around herself – a dress that expands into the gallery (or outdoor) space and transforms itself from an item of clothing into a voluminous object. During the performance, Agassi peels the dress off herself, and hangs it up like an empty skin, installing it in the gallery, testimony to her absence. The infinite dress stands as the only residue of the drama.
The intimacy and interiority of Agassi’s work and its reference to the female body identify it with post-feminist art. As do the artist’s physical presence and the use of knitting, classically attributed to the ‘feminine.’
In 2003, Agassi won the prestigious Nathan Gottesdiener Prize for Israeli Art. Ten years later, in a show in honor of the same prize, she presented Bedroom, a piece that stamped itself in the local imagination. In this piece Agassi “conquered” a large hall by “building” a gigantic bed that filled the entire space while sitting still and tiny in the far distance in a perfect, white bed. The resulting image reminds one of Alice in Wonderland’s size shifts, but there’s no childhood ease here; the work generates a tense hush.
Agassi’s work has been shown in leading venues including the Herzliya Museum and Tel Aviv Museum in Israel, and the Chelsea Museum of Contemporary Art in New York.
.
.
.
.
.
.
.
source: libcetacil
היבטים של נשיות ביצירות של נלי אגסי

ביצירותיה של נלי אגסי מופיעים כמעט תמיד דמות אישה או אלמנטים המרמזים על נוכחות נשית, ובמיצגים ובסרטי הוידאו-ארט היא מופיעה בעצמה. ביצירותיה היא משתמשת במלאכות נשיות ביתיות, שנחשבו בעבר פחותות ערך, ומעצימה אותן על ידי הכנסתן אל חללי המוזיאונים והגלריות, אל היכלי האמנות. מחד, היא שמה דגש רב על נוכחות נשית ועל פעולה נשית שמשפיעה על המרחב שבו היא מתקיימת. מאידך, היא מבקרת היבטים הנוגעים למצבה של האישה בחברה – למשל, במיצגים שבהם היא מגבילה את תנועת גופה באמצעים שונים.

דוגמה מובהקת לעיסוק במלאכה, שבאופן מסורתי עסקו בה נשים, היא עבודות הרקמה של אגסי.

הצגתה של רקמה בתערוכת אמנות אינה חריגה בנוף האמנות העכשווית, אולם אין לקחת אותה כדבר מובן מאליו. עצם השימוש בחומר זה הוא ביטוי לטשטושה של ההיררכיה בין גבוה לנמוך. טשטוש גבולות קיים בתקופתנו בהיבטים רבים של התרבות.1 במשך מאות שנים עולם האמנות המערבי הקפיד על חלוקה ברורה בין אמנות גבוהה לבין אוּמנות או מלאכה. האמנים השתמשו בחומרים ובטכניקות מסוימים (ציור בצבעי שמן, פיסול בשיש וכדומה), ולעומתם היו חומרים וטכניקות שנחשבו פחותי ערך (רקמה, שעווה וכדומה). במאה ה-20 אמנים רבים החלו להשתמש בחומרים חדשים, ולמעשה היום כל חומר וכל טכניקה הם לגיטימיים בעולם האמנות, כולל רקמה.

יותר מכך, השימוש ברקמה מכניס לעולם האמנות טכניקה שנתפסת כנשית. עד לפני כמה עשורים עולם האמנות היה גברי כמעט לגמרי. היום הנוכחות הנשית דומיננטית בעולם האמנות. בנוסף, אמניות רבות העבירו טכניקות, שנתפסות כנשיות, מהמרחב הביתי הנשי אל מרחב התצוגה של גלריות ומוזיאונים. היום הנשי אינו נתפס כפחות ערך.

שימוש בבד מלווה את נלי אגסי גם במיצגים שהיא עורכת, כמו המיצג בחלון הראווה במסגרת התערוכה “אסור לצאת מהקווים ואסור לגעת ברצפה”.

גם במיצג זה משתמשת אגסי בחומר ובטכניקה המזוהים כנשיים. היבט מעניין נוסף הוא הפעולה של קשירה עצמית, שבאמצעותה היא שוללת מעצמה את חופש התנועה – היא אינה יכולה ללכת. מחד, ייתכן שיש בכך כדי לומר משהו על המגבלות ששמה החברה על האישה, ואולי אף על שיתוף הפעולה של הנשים עם המצב. מאידך, אי אפשר להתעלם מכך שאגסי היא הדמות המחליטה והפועלת, ולכן היא גם בעלת עוצמה. כפי שהיא כובלת את עצמה, כך יש בכוחה לשחרר את עצמה. ואמנם, בחלקו השני של המיצג היא פורמת את ה”שמלה” האדומה.

היבט אחר הוא הצגת היוצרת עצמה לראווה. ייתכן שיש בכך שיח עם מסורת ארוכת שנים, שבה נשים הוצגו באמנות כמושא להתבוננות של הגברים. גם בהיבט זה אפשר לראות את השינוי שמחוללת אגסי – אין זה האמן-הגבר שבוחר כיצד להציג אותה, אלא היא עצמה בוחרת את אופן ההצגה ושולטת בה.

במיצג Unstitching the Light (לפרום את האור) האבנים הכבדות מגבילות את תנועתה של אגסי. השולחן, שהיא עומדת עליו, מעלה אסוציאציות הנוגעות לתפקידיה המסורתיים של האישה כאחראית על הגשה של מזון ומשקה. יותר מכך, הצבתה של האישה על השולחן ועיצובו של המרחב כולו (השולחן הארוך שבסופו כיסאות ושמלה התלויים כאובייקטים על הקיר, הכלים הסדורים, הלבן השולט בכל, והאבנים בעלות האסוציאציה הקדומה) יש בהם כדי להזכיר סיטואציה טקסית ואולי אף פולחנית. האם אפשר לפרש זאת כאמירה שהאישה היא קורבן? מחד, היא למעלה, חולשת על המרחב, מאידך, היא מוגבלת בתנועתה ועומדת במקום שעליו מצויים אובייקטים המוגשים כסעודה. נדמה שגם כאן מעלה אגסי את הדילמה של נשים רבות הנמצאות בין שליטה בחייהן לבין תחושת מלכוד ותקיעות. כאן הדילמה מוצגת בסיטואציה של המיצג – היא ערכה את השולחן והזמינה את הסועדים ובד בבד עם זה היא הכניסה את עצמה למלכוד.

ביצירה נוספת, “שמלת קיר”, פעולת התפירה קושרת את נלי אגסי אל החלל ומגבילה את תנועתה, כמו נתפסה בקורי עכביש. עובדת היותה חשופה למבטי הצופים גם היא יש בה כדי לרמוז על פגיעות. מאידך, אגסי משתלטת על החלל סביבה, הופכת אותו לחלק ממנה ואותה לחלק ממנו, ובאופן כזה מרחיבה את גבולות גופה, תובעת לעצמה נוכחות. עצם הוצאתה של מלאכת התפירה הנשית, האינטימית, הביתית אל מחוץ למתחם הביתי, לתוך החלל המוזיאוני, יש בה כדי להעצים מלאכה זו.

דוגמה לטשטוש גבולות בעולם האזרחי היא ניסיונות ל”דמוקרטיה השתתפותית”, שבה אזרחים משתתפים בתהליכי קבלת החלטות הנוגעות להם. במחוז פואטו (Poitou) בצרפת, לדוגמה, מתקיימות אספות תושבים, ובהן תושבי שכונה מסוימת מעלים טענות בעד או נגד הקמת מרכזים מסחריים או בנייה לגובה. טשטוש הגבולות בא לידי ביטוי בכך שכולם רשאים להשתתף ולא רק נבחרי הציבור והמומחים לתכנון ערים או אדריכלות.
.
.
.
.
.
.
.
source: imjorgil
Artist Nelly Agassi uses her body as a platform on which she performs repetitive actions dealing with femininity, physical pain, and emotional experiences. From the beginning of her career in the mid-1990s, Agassi’s video works have documented these actions with an immediacy that resonates with the art of the 1970s, which placed the body at the forefront. Yet, the intimacy of her work distinguishes Agassi from those artists who used the body for ideological purposes. Though in many of her works Agassi seems to record mundane actions, their slow, meditative repetition transforms them into powerful rituals that expose the fragility of the body and its limitations, while conveying both lyricism and drama.
.
.
.
.
.
.
.
source: imagomundiart
Born in 1973 in Tel Aviv, she lives in Chicago. She works with performance, installation, video and paper. Her artwork addresses the idea of the body and notion of intimacy within public space. Her work engages both the personal and emotional as well as universal concepts. Agassi is a 2001 graduate of the MA program of Combined Media in Chelsea College of Art and Design, London. She has received the Nathan Gottesdiener Foundation for Israeli Art Prize and the Tel Aviv Museum of Art Award for artistic encouragement from the Israel Ministry of Science, Culture and Sport. Agassi has shown her works extensively throughout the world – in sites such as the Israel Museum, Milan Triennial and the Tate Modern in London.