PHILIPPE STARCK

فيليب ستارك
菲利普·斯塔克
Филипп Старк
フィリップ·スタルク
פיליפ סטארק

Sculptural barstool

source: starck

Biographie courte de Philippe Starck par Jonathan Wingfield Janvier 2013

“Subversif, éthique, écologique, politique, humoristique : voilà l’idée que je me fais de mon devoir de créateur.” Philippe Starck

Ses milliers de projets, réalisés ou à venir, sa notoriété globale, son infatigable inventivité protéiforme, ne doivent pas faire oublier l’essentiel. Philippe Starck a une mission, une vision : que la création, quelle que soit la forme qu’elle prenne, rende la vie meilleure pour le plus grand nombre. Ce devoir éminemment poétique et politique, rebelle et bienveillant, pragmatique et subversif, Starck estime qu’il devrait être partagé par tous et le résume avec l’humour qui accompagne sa démarche depuis ses débuts : “Personne n’est obligé d’être un génie, mais chacun est obligé de participer.”

Sa vigilance précoce pour les implications écologiques, sa compréhension profonde des mutations contemporaines, son enthousiasme à imaginer de nouveaux modes de vie, sa détermination à changer le monde, son engagement pour une décroissance positive, son amour des idées, son souci de défendre l’intelligence de l’utile – et l’utilité de l’intelligence – l’ont transporté de création iconique en création iconique … Des produits de notre quotidien tels des meubles ou un presse-citron en passant par des méga yachts révolutionnaires, des hôtels aspirant à être des lieux stimulants, fantasmagoriques et intensément vivants, jusqu’à l’éolienne individuelle et la voiture électrique, il n’a cessé de repousser les limites et les critères du design contemporain. Ses miracles technologiques se font ainsi les vecteurs d’une écologie démocratique, tournée vers l’action et respectueuse du double héritage humain et naturel. Préfigurant les phénomènes de convergence et de dématérialisation, Philippe Starck élabore depuis toujours des objets qui n’ont de cesse de chercher le plus dans le moins. Ses rêves se font solutions si vitales, si essentielles, qu’il a été le premier Français invité à participer aux fameuses conférences TED (Technology, Entertainement & Design) Talks rejoignant des intervenants renommés, tels Bill Clinton ou encore Richard Branson.

Inventeur, créateur, architecte, designer, directeur artistique, Philippe Starck est tout cela, mais surtout un honnête homme dans la pure lignée des artistes de la Renaissance.
.
.
.
.
.
.
.
source: starck

Philippe Starck biography by Jonathan Wingfield January 2010

“Subversive, ethical, ecological, political, humorous… this is how I see my duty as a designer.” Philippe Starck

The thousands of projects – complete or forthcoming – his global fame and tireless protean inventiveness should never distract from Philippe Starck’s fundamental vision: Creation, whatever form it takes, must improve the lives of as many people as possible. Starck vehemently believes this poetic and political duty, rebellious and benevolent, pragmatic and subversive, should be shared by everyone and he sums it up with the humour that has set him apart from the very beginning: “No one has to be a genius, but everyone has to participate.”

His precocious awareness of ecological implications, his enthusiasm for imagining new lifestyles, his determination to change the world, his love of ideas, his concern with defending the intelligence of usefulness – and the usefulness of intelligence – has taken him from iconic creation to iconic creation… From the everyday products, furniture and lemon squeezers, to revolutionary mega yachts, hotels that stimulate the senses, phantasmagorical venues and individual wind turbines, he never stops pushing the limits and criteria of contemporary design. His dreams are solutions, solutions so vital that he was the first French man to be invited to the TED conferences (Technology, Entertainment & Design) alongside renowned participants including Bill Clinton and Richard Branson.

Inventor, creator, architect, designer, artistic director, Philippe Starck is certainly all of the above, but more than anything else he is an honest man directly descended from the Renaissance artists.
.
.
.
.
.
.
.
source: blognomesdesign

Nous sommes en 2003. La galerie Sud du centre Pompidou reconnaît un designer qui aura su marquer le design contemporain, tant par son approche que par sa personnalité : Philippe Starck. Alors que les espaces d’expositions consacrent une succession de chaises invisibles, de brosses à dent ou autres brosses de toilette, notre oeil est attiré par une succession de bustes inclinés, prêts à détruire l’image pourtant proclamée de ce designer sulfureux. Nous sommes là dans toute l’ambiguité du personnage : un homme doté d’un égo démesuré qui ne demande qu’à être renversé, qui imagine des objets pour qu’ils ne se voient pas et qui crée de la matière pour la réduire.

J’ai toujours respecté le génie créatif de Philippe Starck : cette volonté de ne jamais reprendre ce qui a été fait, de sortir de cette zone de confort dans laquelle chaque discipline a tendance à s’enfermer à travers ses grands théoriciens, ainsi que la démocratisation qu’il a amenée en pratiquant des «prix réduits» et en explorant de nouveaux territoires (l’espace par exemple).

J’ai souvent ignoré son égo en considérant qu’il est normal de se prendre pour un dieu quand on est entouré de personnes qui vous prennent comme tel pendant 30 ans. Il ira même jusqu’à dire chez Ardisson qu’il était dommage, au vu de ce qu’il avait fait dans le design, qu’il n’ai pas fait de politique car il aurait réellement pu aider les autres. Apparemment l’intelligence créative est la même que celle utile à la gestion de la chose publique.

Mais il vient un moment ou la création est moins bonne, et les propos plus dérangeants.

Le lancement sur-médiatisé de la nouvelle freebox est un exemple de projet décevant. Alors que l’on touche à un produit qui répond à un besoin immatériel, à une nouvelle économie qui représente de la société post industrielle, le designer doit répondre à ces nouveaux défis. En choisissant la facilité de montrer de manière la plus littérale qui soit (l’écriture) l’utilité et les besoins que doit combler l’objet, Philippe Starck fait ici preuve de non-design. Le rôle premier d’un designer n’est il pas de concevoir des objets pour répondre à un besoin de l’homme grâce à un choix de matériaux et à des formes spécifiques ? On notera pour sa défense la frilosité de free vis à vis du design de ses anciennes VOIP et on imagine aisément un cahier des charges assez restrictif (du type «on adore ce que vous faîtes mais faîtes le autrement»).

Philippe Starck: I hate design

« Je n’ai aucun désir, aucune ambition de produire de nouveaux objets. Je suis tellement honteux de toujours produire de la matérialité alors que nous n’en avons plus besoin. Aujourd’hui, il nous faut de nouvelles propositions, de nouvelles utopies, de nouvelles actions. Nous avons besoin de réponses à la question : quelle sera la réponse à l’ère post-plastique et post-pétrolière ? Tant de questions qui sont si importantes que je ne peux pas m’imaginer perdre une seconde de mon temps à designer une lampe, malheureusement, je continue. » salone mobile milano 2012, Philippe Starck (interview complet disponible en fin d’article).

La sensation de limite que peut apporter le caractère fini de l’objet face à un ressenti, une sensation que l’on veut exprimer ou que l’on considère comme primordiale est une difficulté qui se pose au designer. Au lieu de dire que la conception d’une lampe est une perte de temps comme cela nous est dit au salon de Milan, pourquoi ne pas réfléchir à une nouvelle sorte de lampe qui permet d’exprimer ce nouveau désir ? Alors même que les besoins primaires de l’homme évoluent, quelle place doit avoir le designer dans cette évolution ?

De plus, la matérialité peut être un moyen d’accéder à l’immatérialité. Les Grands Bâtisseurs de Cathédrale n’ont ils pas construit pour accéder à cet immatériel qu’est le divin ? Quand Le Corbusier crée le modulor qui a permis l’architecture à taille humaine, ne crée-t-il pas en même temps une équation censée régir la vie (cela vaudra même des discussions avec A. Einstein) ?

En dénigrant le travail de nombreux designers, Philippe Starck commet une faute. Faute car ce designer a un statut particulier : il représente le design aux yeux du grand public, qu’il le veuille ou non. De nombreuses entreprises payent même très cher ses prestations pour avoir son nom sur leurs produits (et donc, une bonne couverture médiatique). Cet espace occupé, tant médiatique qu’économique, est un espace perdu pour les jeunes créateurs (et ils sont nombreux) qui, eux, ont vraiment la passion du métier et de cette chose si futile qu’est l’objet. Cette supériorité économique ne serait pas un problème si elle n’était pas critiquée par son principal acteur. L’innovation est toujours préférable à la critique.

Si cette situation vous semble si insupportable cher M. Starck, ayez le courage de vos opinions, partez (ne faîtes pas comme Madonna ou les Rolling Stones).

In memoriam d’une époque où Philippe Starck aimait le design.
.
.
.
.
.
.
source: alfrashamaktoob

باتريك فيليب ستارك (ولد في 18 يناير 1949 ، باريس) وهو مصمم الفرنسي وربما أفضل مصمم معروف في تصميم نمط جديد تصاميمه مجموعة مذهلة من التصاميم الداخلية و المعماريه

تلقى تعليمه في مدرسة في باريس، أسس أول شركة للتصميم .في عام 1969 و اصبح المدير الفني لشركته مع بيير كاردان مصمم الازياء المشهور ..
بدأت مسيرته في الصعود عام 1982 عندما صمم الشقه الخاصه بالرئيس الفرنسي السابق فرانسوا ميتران كان خطه في التصميم هو التصميم الحديث وقد ادخل مواد لم تكن تستخدم من قبل في التصميم الداخلي بطرق فنيه مثل الكروم والحجر والبلاستيك والزجاج والالمنيوم والنسيج الفخم وبرع في تصميم المطاعم والفنادق ولم تقتصر تصميماته على الديكور الداخلي فقد صمم فرشاة اسنان لشركه امريكيه فازت بجائزة التميز في عام 2005
.
.
.
.
.
.
.
source: houshidai

菲利浦·斯塔克 (Philippe Starck),全球设计界泰斗、“设计鬼才”,一个国际设计界“超白金” 的名字,他设计的作品几乎涵盖了现代人生活中所涉及的一切,从宏伟壮观的纽约Royalton与Paramount饭店到香港半岛酒店别具一格的Felix餐厅,从Microsoft设计风格迥异的新型鼠标到弗洛卡瑞尔公司出品的造型奇异的牙刷,他的精彩而脱俗的创意一次次地让世人惊叹而又匪夷所思。

法国著名设计师菲利普斯塔克(Philip Starck,1949- )是减约主义的代表人物。菲利普是一位全才,设计领域涉及建筑设计、室内设计、电器产品设计、家具设计等等。他的家具设计异常简洁,基本上将造型简化到了最单纯但又十分典雅的形态,从视觉上和材料的使用上都体现了“少就是多”的原则。斯塔克设计的路易20椅及圆桌。椅子的前腿、座位及靠背由塑料一体化成型,就好像靠在铸铝后腿上的人体,简洁而又幽默。

1994年,斯塔克为沙巴法国公司设计的一台电视机采用了一种用可回收的材料–高密度纤维模压成型的机壳,同时也为家用电器创造了一种“绿色”的新视觉。

菲利普·斯塔克,世界著名的设计鬼才,法国巴黎人,1965年,不满16岁的斯塔克在法国LaVilette家居设计竞赛中获得第一名。1968年创立以其名字命名的公司。斯塔克于1980年接受了密特朗总统的爱丽舍宫的改建工程,并于1984年完成巴黎Costes餐厅的室内设计,这两项设计为其带来了全球性声誉。他涉猎甚广,从小型产品、服装、家具到室内设计、建筑设计,都能赋予其有力的雕塑感与挪榆式的视觉戏剧效果。

斯塔克几乎囊括了所有国际性设计奖项,其中包括红点设计奖、IF设计奖、哈佛卓越设计奖等等。

菲利浦·斯塔克在48岁时设计出《好产品》(1997年),斯塔克主要从事立体的产品造型设计.斯塔克对自己的阐释是:“我平和、我能见所不见、我好奇、我善待宽容、我明智。”事实上,斯塔克的设计所向披靡,他的设计作品绝对是强有力的征服者,他的“能将欲望的冲动视觉化”的非凡能力,使得他闻名于世。斯塔克的尖锐性在于他从“后现代”步入,又从其中蜕出。他的目的并不是要做一个综合一些文化符号的随波逐流者,而是要成为新符号新象征的创造者,他的“能见所不见”帮助他站立在潮流的前头。

斯塔克毕业于法国巴黎工业设计暨环境建筑设计学院(Ecole Nissim de Camondo),在1968年成立了自己的设计公司,专做塑胶制充气成型的作品(inflatable objects),1969年他进入皮尔·卡登,职衔是艺术指导。在1975年之后,斯塔克开始独立为许多室内设计案和产品设计案进行设计。他在美国最知名的一些平价设计产品,后来都经由大卖场塔吉特销售。

斯塔克的事业在1982年开始达到高峰,当时他接到为法国总理弗朗索瓦·密特朗私人公寓进行室内装饰的设计案,使得他声名大噪,之后承接的大小设计案件也越来越多,每一件都展示了他过人的创意之处。他最令人称奇的地方在于,几乎是各个领域的设计他都能发挥创意,并生产出产品,最近他的作品包括了替微软设计的电脑鼠标、还有替啤酒公司重新设计的新包装。

菲利浦·斯塔克设计风格:

斯塔克的设计风格很难一言概之,若与其他经典设计师相比,他最大的特色就在于他可以同时专注在不同领域的设计上,而且是大到耗资千万的建筑设计,小至相当便宜的牙刷这样的区别。除了一些产品设计和家用品是基于大量制造的国际化设计外,斯塔克的设计作品通常是有机型、情感丰富而且使用相当独特的材质混合(例如有玻璃与石头、塑胶和铝、绒布与铬的组合)。

他最知名的作品有1989年的斯塔克牙刷,和1990年的榨汁机(名为Juicy Salif;外观看起来像火箭发射器,是为意大利家用品品牌Alessi设计的),室内设计的作品中,较知名的是1984年巴黎的Café Costes。此外还有东京浅草的朝日啤酒大楼、香港半岛酒店的Felix酒吧。

目前他居住在四个地方,分别是巴黎(他主要的对外联络都是透过巴黎),纽约(在纽约的工作室进行大部份的产品设计流程),意大利的布拉诺和伦敦。

“创作,不管是以何种形式呈现,都应该以尽多地满足和改善人们的生活为出发点。”斯塔克强烈地相信并坚守着这份责任感。叛逆的和亲切的、实用主义的和具有颠覆性的,他乐于和每一个人分享。

他将这些元素用充满幽默感的方式整合,这使他从一开始便显得与众不同。“没有人必须成为一个天才,但每个人都必须积极参与”。他对生态学植入的精确洞察,他对想象和创造新生活方式的热情,他想要改变世界的决心,他对点子的热爱,所有的这些成就了他具有标注性的设计感。从日常用品、家具和柠檬榨汁器,到具有革命性的大型游艇、刺激感官的酒店、光影变幻的会场和风轮机,他从不停止向极限推进和向同时代的设计准则挑战的脚步。他是第一位被邀请参加ted(technology, entertainment & design)大会的法国人,同时参加的还包括美国前总统比尔·克林顿和英国维珍品牌的创始人理查德·布兰森等名人。发明家、创造者、建筑师、设计师、艺术总监,这些头衔显然都是属于菲利普·斯塔克的,除此之外,菲利普·斯塔克更是当之无愧的法国设计界文艺复兴的领军人物。

菲利浦·斯塔克孩童的艺术:

“我的父亲是一个航空工程师。对我来说发明就是一种责任。”——菲利普·斯塔克

菲利普·斯塔克出生于1949年,从童年开始,他的工程师父亲对他的首要教育一直都是:所有事物都应该被优雅而严格地组织,无论是人际关系还是统领所有创意姿态的决定性洞察力。他坚定地相信自己不遗余力的努力和对细节的专注,会让自己的创造被所有能感受到自己用心的使用者喜爱。多年以后,斯塔克回想起自己的第一个“工作室”,他说:“充其量那只是孩子的游戏,充满想象力的游戏,但我必须感谢当时学到的很多技术,特别是工程学。我是个喜欢做梦的孩子,直到现在我还保留着无忧无虑的心态和孩童般的特质。我完全接受叛逆、颠覆和幽默感。”第一次展现出对居住空间的兴趣是在巴黎的ecole nissim de camondo求学期间,1969年,他在那里设计出了一个可充气的房子,它的发表为斯塔克在salon de i’enfance上带来了第一次的成功。不久之后,pierre cardin被其打破常规的设计吸引,为他提供了出版社艺术总监的职位。

在发表了包括flying lamp等一些列标志性作品后,这位无所畏惧的梦想家在1976年开始了大胆新奇的night club装潢设计,蒙特勒伊la main bleue的诞生证明“古怪”的设计并不会让任何一个会所显得不够体面。之后具有传奇性的parisian、les bains douches和starck club也都证明了这一点。同时,斯塔克成立了自己的工业设计公司,就是在这里,他开始了自己与意大利工业设计巨头的合作,driade、alessi、kartell都是他的合作伙伴。更为国际性的合作包括奥地利的drimmer、瑞士的vitra和西班牙的disform等等。终于在1983年,斯塔克遇到一个极具戏剧性的契机。在法国前部长jack lang的推荐下,前总统franois mitterrand选择了斯塔克的项目书来为自己爱丽舍宫的私人住所装修。年轻的菲利普·斯塔克一下子成为了最受瞩目的设计新星,进入到了公众的视线。

设计,一个诗意与政治的承诺

“每一个物体、每一个形状、每一种风格都需要具有意义,正是这种意义改变和影响着我们每一天的生活。”——菲利普·斯塔克

人们缺少的是什么?显然不是物质在数量上的增加。斯塔克对这一点有着清楚的认识,他告诉我们:“铅笔是我唯一的工具和武器,我用它来改变世界”。在斯塔克的眼里,每个人都有得到best的权利。“我沉迷于改进质量,降低价格,使每个人都能轻松获得我的作品。业界没有人希望我这么做,但每次我降低价钱的时候总是会提高质量使产品卖得更好,这使得我的同行不得不和我做一样的事情。我从不停止对完美产品的追求,有品质保证的产品才能持久生存。”这么看来,巨大的成功似乎从未阻碍过菲利普·斯塔克乐善好施的心。

与盛行的风潮不同,斯塔克从涉足设计行业开始,他的设计从不是为某一类精英人群而专门服务的,而是为整个社会群体。他梦想着完成“民主态”这一革新的概念,换句话说,设计出一个能够以最少的价钱在最大数量的拥护者中传播的最优产品。斯塔克相信最真诚的现代的优雅是来自一个物品的被使用数量,这与“限量版”的意识形态完全相反。他从1984年开始与3suisses(法国著名大众邮购品牌,引进中国时起名法瑞儿)合作,并在1994年推出了具有历史性的“maison de starck”。在2002年,他又为美国的连锁超市target设计了超过60种非常具有创意的产品,从杯子到婴儿奶瓶,可负担的价格让美国的家庭主妇们在日常生活中享受到了设计带来的喜悦。

菲利普·斯塔克开始重新思考我们生活中最普遍的用品,试图在传达他充满人性、爱和诗意的设计信息时为人们带来最好的东西。他的设计更多的专注于功能性而不是物件本身,目的是用最少的材料提供最好的服务。这种经济带来了最简洁优雅的线条,就像是一种哲学,扩散开来的弧线几乎倾向于物体的消失。其中louis ghost椅子无疑是他所设计的塑料家具中的巅峰之作,从面世之后至少已经被卖出了上百万件。为数众多的日常家居用品在他有如“恶作剧”般的重新改造后已经成为了今时今日最具代表性的设计。

为生态而战斗

“生存意味着为你的部落服务。野蛮必须被战胜。生态保护刻不容缓。”——菲利普·斯塔克

在生存环境问题远未成为人们广为讨论的话题时,菲利普·斯塔克已经意识到了它的重要性。用负责任的、有道德的态度设计出经久耐用的产品,具有实用性和所有必需的功能,远离没有生命力的、易于腐烂的“时尚”,这是他一贯的工作原则。“我们越来越应该意识到,人类的命运应该掌握在自己的手中,而不是任由自己在这个唯利是图的市场机构里飘荡。”人们早该放弃疯狂的时尚轮回,选择使用可持续性的、经久耐用的产品。“我现在的责任更多的是关注未来能源的生产,以及塑料,这种石油最有趣的衍生品的未来将该被如何替代。”

现在的菲利普·斯塔克更加加快了“战斗”的步伐。在2008年,他为意大利的pramac集团设计了一款能够单独使用的风轮机,不但便于操作而且价格平易近人,一般家庭也可以轻松获得。这使得日常生活中能源获得的方式有了突破性的改变。他的另一个目标是发展出一种预置的环保型低价住房。在与riko的合作中,斯塔克设计了一系列极为雅致的木屋子。这种屋子的雏形只包括了最基本的必须功能,斯塔克称之为“骨架”,其他可选的功能可以根据主人的需求和突发奇想的灵感随意添加,玻璃墙、不同的屋顶、柱子等等,还有许多能够满足休闲需求的功能,如车库、花园小棚、游泳池、儿童游乐室?斯塔克将最高端的生态科技注入到这次的项目中去来实现他所追求的能量的自给自足,隐性的太阳能板、风轮机、加拿大井(地缘热能)、蒸汽泵、雨水收集储蓄池、自然通风系统都得到了充分运用。听起来是不是很神奇?但整个建筑的完成只需要短短的几个月时间!

可持续性的家具和建筑、太阳能帆船、对自然零破坏的旅游观、使用氢能源的汽车…这些都是菲利普·斯塔克在近年内活跃的领域。显然,只要菲利普·斯塔克这位世界公民能够不辞辛劳地领导这场战斗,创造将永无边界。

关于未来

“让我们为孩子提供另一种历史,另一种浪漫主义精神。”——菲利普·斯塔克

菲利普·斯塔克热爱旅行,仰慕自然的美丽。他常说有他妻子在的地方就有灵感的源泉,于是他与他的灵感缪斯jasmine一起,时常在最令人难以预料的地方出现。设计界的鬼才、媒体的宠儿、domus academy的教授、人们谈论的话题.最令人欣喜的是,菲利普·斯塔克这个名字早已等同于对一种优质生活的热情,不单是今时今日,更是对于未来。

过去的三十年里,菲利普·斯塔克得到了不计其数的荣誉和掌声,从地平线遥望星光灿烂下的远方,现在的他比任何时候都渴望看到未来,正是这种试图改变未来的命运让大家凝聚在一起。被爱所指引的设计姿态,对周遭不知疲倦的热情,建立一个“快乐明天”的决心,菲利普·斯塔克对我们的承诺,他会继续为我们带来源源不断的惊喜。

菲利普斯塔克设计北京俏江南兰会所:

说到俏江南LG世界会所,菲利普·斯塔克这位鬼才设计师表示这将是他在中国的第一个项目,此前为了勘察场地,他来过中国几次,却从没去过故宫长城,当有人问起他的设计是否会加入中国元素时,菲利普的回答又一次让所有人跌破眼镜:“我对任何有关中国的元素都不感兴趣,时代在发展,对国家概念的理解也该发展了。在我看来,国与国之间的界限越来越含混不清,而此刻的世界是由很多不同的部落构成,一个国家可能拥有很多个部落,而我,只为属于我的那个部落的人群服务。我在中国的工作也是如此,我不会特别地为中国设计什么东西去取悦这里的人,我只是在尽可能地根据我的部落人群最本能的需求设计东西。如果你像我这样工作,你会发现,根本不需要什么本土元素。当你在适合的时间,适合的场所,以适合的成本为适合的人做适合的事情,一切都会很自然地流露出来。”

在新闻发布会上,菲利普·斯塔克说:“我在飞机上的这10几个小时里,除了睡觉之外,还花了15分钟完成了一组17个产品的设计。”这种话如果出自他人之口恐怕要被认为是狂放与自大,但请相信,任何事情都可能发生在菲利普·斯塔克身上,这位“从不看设计杂志,不看电视,不看电影”的天才设计师,在全世界拥有20处住所,这些住所都选在偏僻的地方,比如森林中央或者荒漠之上,这些住所就是他的工作室,不用电脑,不借助任何设计资料,甚至不通电,在黑暗中独立工作的他尽情享受着那些静谧与空洞。“我花大量的时间睡觉和做梦,我的很多设计实际上在潜意识里就早已完成了,做梦是一个最简单自然的过程,它从不说谎,而意识却总是骗人的,当你完整地说出一些事情的时候,事实上它已经离你原本的想法很远了。”菲利普·斯塔克认为,一个设计师,最重要的是要通过那些没有生命力的物体去表达设计师自身的感情,因此,他的所有设计都是关于生活中的情感、爱意、热情、温柔,甚至性——他的设计总是充满童稚与感情。

菲利浦·斯塔克设计作品年表:

1968 第一件家具——西班牙椅;
1982 法国总统密特朗的新居的内部装饰;
1984 巴黎Cafe Costes的整体装饰;
1988 纽约Royalton酒店;
1989 日本Nani Nani大厦;
1989 弗洛卡瑞尔公司的系列牙刷;
1990 纽约Paramount饭店;
1990 Alessi公司最有争议的榨柠檬汁器(Juicy Sali);
1994 香港半岛酒店的Felix餐厅;
与法国著名邮购集团La Redoute合作推出”Good Good”系列,包括家具、时装、灯饰、儿童玩具和食品;

菲利浦·斯塔克作品欣赏:

菲利普斯塔克1998年为Alessi设计的苍蝇拍,名为Dr. Skud。手柄末端有三叉形的支脚,使得苍蝇拍可以自己立住,这并不是最大的亮点,巧妙排列拍面的镂空孔洞,组成一张人脸的图案,才是设计上最吸引人的地方,斯塔克又使坏了,让人见了忍俊不禁。

菲利普斯塔克设计名言:

设计是拒绝任何规则与典范的,本质就是不断地超越与探索。未来,实用耐用的商品将取代美丽的东西。明日的市场,消费性的商品会越来越少,取而代之的将是智能型,且具有道德意识,意即尊重自然环境与人类生活的实用商品。平民化设计即风格和设计消失于最简洁和中性的外表。我平和,我能见所不见的,我好奇,我善待宽容,我明智。
.
.
.
.
.
.
source: peredelkatv

Он супервыдумщик, суперуниверсал и супербизнесмен. Создает частные дома и интерьеры, проектирует все и вся. Старк выступает за «доступность» дизайна, показывая, что его вещи может если не купить, то увидеть каждый.

«Я ужасно скучный и сказать мне особенно нечего. Если хотите, я объясню, кто я такой, но предупреждаю — я все время буду врать. Я очень стар — родился в 49-м году. Я француз, но живу не столько на родине, сколько в самолете «Эйр Франс». Я немножко странный. Я профессиональный мечтатель, я не знаю ничего ни о чем, и прежде всего – о реальной жизни. Я живу один, с женой и несколькими друзьями, в очень маленьком доме без газа и электричества, на затерянном острове. И уезжаю оттуда только для того, чтобы поговорить с людьми».
В последнем высказывании суперизвестный и супервостребованный дизайнер Филипп Старк (Philippe Starck, 1949) не лукавит. Он действительно живет на собственном острове и находится там столько, сколько способны работать без подзарядки аккумуляторы мобильного телефона и ноутбука.

Он супервыдумщик, суперуниверсал и супербизнесмен. Создает частные дома и интерьеры, проектирует все и вся. Старк выступает за «доступность» дизайна, показывая, что его вещи может если не купить, то увидеть каждый.

«Когда я начал работать, понятие «дизайн» означало очень красивые и дорогие вещи для очень богатых людей. Если вы думаете, что я всю жизнь проведу, работая на горстку людей, – спасибо, я лучше посплю. Поэтому всю жизнь я убиваю дизайн, вернее, уничтожаю эту его элитарность.»

Филипп Старк своеобразно и талантливо продвигает свой бренд. Он продвигает в первую очередь себя, а за брендом Starck идет весь созданный им предметный мир. Он в огромных количествах плодит и распространяет идеи и мифы о себе, умея объяснить все и вся, убедив окружающих в своей правоте. Создал шедевр дизайнерской мысли – соковыжималку для цитрусовых для Alessi — и сообщил всем, кто упрекал ее за неудобность: «А выжимать сок ею интереснее, чем удобной электрической. Надо понимать, что очевидная функция вещей не всегда есть их истинное предназначение».

Спорить с ним бесполезно, все равно переспорит. Его работы признаны и высоко оценены, как международным профессиональным сообществом, так и огромным числом потребителей – от самых состоятельных слоев общества до простых людей. Вещи отСтарка узнаваемы, притягательны и любимы. Его дизайн — супертехнологичен, изобретателен, остроумен, ироничен. Филипп Старк «играет» в вещи.

«Моя работа – постараться очистить мир и сделать жизнь лучше. Окружив себя уродливыми вещами, мыслями и намерениями, вы и сами становитесь уродом. Но среди красивых вещей, прежде всего красивых по смыслу, жизнь становится лучше.»
Казалось, нет области дизайна, в которой он не попробовал бы своих сил, причем с неизменным успехом. Уже в 70−е годы Старк стал известным, как дизайнер по интерьеру, оформив несколько парижских ночных клубов. В 1982−м ему поручили переоборудовать и меблировать апартаменты президента Франции в Елисейском дворце. В 1984−м он проектирует внутреннее убранство кафе «Кост», за которое ему присуждена премия PlatinumCircle. С тех пор он сделал множество интерьеров ресторанов во многих городах мира.

«Я не делаю жилых интерьеров – считаю, что дизайнерские интерьеры вредны, свою жизнь нужно строить самостоятельно. Я проектирую только рестораны, отели, музеи, потому что это, по сути, машины, обеспечивающие людям новые ощущения.»
Помимо дизайна мебели для французских, итальянских, испанских, швейцарских и японских фирм и создания осветительных приборов,Старк занимается проектированием зубных щеток и лодок, бутылок для минеральной воды и формы макаронных изделий, кухонных приборов и уличных фонарей.

Он обожает пластик.

«Пластик – технологически умнее и сложнее, чем любой природный материал. Он символ цивилизации. Кроме того, он позволяет произвести максимальное количество доступных предметов для людей.»
Филипп Старк – автор дверных ручек и хрустальных ваз, столовых ножей и факела для зимних Олимпийских игр 1992 года. В его собственной «витрине спортивных достижений» – самые престижные дизайнерские награды. Он участник множества коллективных и персональных выставок.
И не собирается останавливаться на достигнутом.
.
.
.
.
.
.
source: ceracojp

斬新な発想が生む、たんなるデザインを超えた、新たなる方向性。

香港のペニンシュラホテル、ニューヨークのザ・ロイヤルトンホテル、フランス・ボルドーの空港管制塔、ドイツのデュラビットデザインセンター、日本ではアサヒビール吾妻橋ホールと、世界中の至る所に彼の記念碑的プロジェクトが点在しています。そこには、まさにデザインを超えた、思想性を持つ社会的なムーブメントが感じられます。建築から日用品まで生活の中のありとあらゆるものを精力的にデザインし続ける、スタルクが手がけた水まわりデザインの結晶が、Starckシリーズ。余分な装飾はしない。不必要な機能もつけない。すべては素朴な自然美を原点に。バスルームを変える、フィリップ・スタルクのポリシーが、さりげない美しさを提案してくれます。そして、Starck 3では、Variety + Design + Good Value = Starck 3をコンセプトに掲げ、高級ブランドであるStarckシリーズを、より身近な商品としてトータルコーディネートしました。フランスが誇るインターナショナルデザイナーのひとつの成果がここにあります。

Philippe Starck
フィリップ・スタルク(1949〜)
フランス・パリ生まれ。パリの装飾美術学校で学んだのち、ピエール・カルダンのメゾンに入社、家具デザインを担当。1980年アメリカで、スタルク・プロダクト社設立。スタルクは、インテリアをはじめあらゆる分野のデザイン活動を網羅しつつ、建築家としても活動しており、世界で最も注目され、活躍するデザイナーの一人です。
.
.
.
.
.
.
.
source: calcalistcoil

סטארק הוא, קרוב לוודאי, המעצב המצליח והמוכר ביותר בעולם. אמנם סטארק הצרפתי (63) הוא מעצב מוצר בהכשרתו, אך מגע המידאס שלו מורגש כמעט בכל תחום עיצובי – מעיצוב מוצרים לבית, כמו מסחטת המיץ הידועה שלו, עיצוב כלי רכב, טורבינות רוח אקולוגיות, ואף בתי מלון ובתי מגורים, בהם מגדלי YOO בתל אביב. בימים אלה, כשהעיצוב מבסס את מעמדו כמלך החדש שמניע את הצרכנות, נראה שמעצב מוכתר כבעל שם עולמי, כאשר חתימת ידו על מוצר מנבאת לו הצלחה המיתרגמת לכסף. הלואי גוסט, שזכה בעשור האחרון לפרשנויות של מעצבי האופנה ג’ון גליאנו וכריסטיאן לקרואה, שהלבישו אותו באירוע צדקה, הוא דוגמה מובהקת לפריט איקוני.

סטארק שאב את ההשראה לכיסא מבית המלוכה של לואי ה־15, והגדרת החזון היתה “להזריק זיכרון עיצובי” לתוך כיסא העשוי מפוליקרבונט, כשאחד האתגרים היה חיתוך המשענות והמסעדים בקווים מעוגלים, האופייניים לסגנון הבארוק.

בסופו של דבר, זהו כיסא פלסטיק שקוף. מה סוד ההצלחה שלו בעיניך?
“הלואי גוסט הוא תוצאה של הצלבה בין חזונות שונים. הראשון הוא דה־מטרליזציה, והשני טמון בכוחו של הזיכרון הקולקטיבי. לא אני עיצבתי את הלואי גוסט, אלא כולנו בעולם מהמערבי. המוצר הזה לא חיצוני. הוא בתוכנו, ואני רק הייתי הזרז של הזיכרון התרבותי והסנטימנטלי המשותף לנו. החזון השלישי הוא הטכנולוגיה הגבוהה של הזרקת הפלסטיק, שמאפשרת ליצור מוצר בעיצוב הנכון ובמחיר הנכון. זו ההמשכיות של עיצוב דמוקרטי, והיום אנו יכולים להגיד שהקרב בנושא כמעט הוכרע”.

כחסיד ואולי אף כהוגה של תפיסת העיצוב הדמוקרטי, מה משמעותו בחברה קפיטליסטית, וכיצד חזונך עולה בקנה אחד עם המחירים של עיצוביך?
“הקדשתי את חיי לפיתוח העיצוב הדמוקרטי, והמשמעות של כך מבחינתי היא לספק את האיכות הטובה ביותר למקסימום אנשים, במטרה להפחית מחיר ולשפר איכות. בתחילת דרכי העיצובים שלי פנו לאליטה. כיסא מעצבים עלה אז 1,000 יורו, והיום אפשר להוריד שני אפסים מהמחיר ולרכוש כיסא מעוצב לעילא. הלואי גוסט היה בין הפרויקטים שעזרו במאבק הזה. כיום אני חסיד של אקולוגיה דמוקרטית, כלומר פיתוח מוצרים נוחים וקלים לשימוש, שייצרו אנרגיה, כמו למשל טורבינת הרוח שעיצבתי לחברת Pramac האיטלקית. בקרוב יושק פרויקט של בתים טרומיים מעץ, חלק מהלך הרוח של תנועה אדריכלית דמוקרטית שאני מכוון אליה”.

סטארק, שבעצמו ידוע, כאמור, בעיסוק בדיסציפלינות עיצוביות שונות, התבטא בחריפות פעמים רבות לגבי זליגת תחום האמנות אל תוך העיצוב. “אין קשר בין עיצוב לאמנות, יותר משיש קשר בין עיצוב ואופנה, וצריך להיות זהירים כדי למנוע בלבול”, הוא מסביר. “הכל יכול להיות טרנדי ואמנותי, אך לעיצוב יש משימה נאיבית: לעזור לנו לחיות חיים טובים יותר. התחום רחב מספיק כדי לא להיטמע בתחומים נוספים. היום יותר מתמיד – כשעיצוב הופך לדמוקרטי יותר, זו אלגנטיות מודרנית לצד חובה”, הוא מתפייט. “ליצור כיסא במיליון דולר עבור אדם אחד, לעשות אותו נדיר בכוונה, זו וולגריות מובנית, וזה גם קל מדי. שדה העיצוב עדיין טהור היום, וכדאי לשמור על החברה מתאוות בצע וציניות”.

הוא נוהג להעניק לעיצוביו שמות הומוריסטיים ובעלי משמעות, כזו המרפררת בבירור למעמד בני המלוכה.

לעתים נדמה שהאנשת העיצובים היא ניסיון אירוני לקרוא תיגר על הבורגנות. האם נכון להגדיר אותך כמעצב בורגני בעל ערכים סוציאליסטיים?
“אנחנו צריכים לחיות כמה שנים בקשר הדוק עם רהיטים מסוימים. עדיף לאהוב אותם, וכשאוהבים משהו או מישהו תמיד נחמד שיש לו שם, ועדיף שבשם תהיה טיפת הומור, כי הומור הוא הסימפטום הכי מעניין של האינטליגנציה האנושית. אני לבטח יותר סוציאליסט מבורגני, אך יותר מהכל אני בשום מקום, ומאוד שמח להיות בשום מקום. אני לא מבזבז את זמני על פרובוקציה. תמיד העדפתי לתת הצעות או חלופות, ולא להילחם או להרוס”.

לאן פניו של העיצוב התעשייתי?
“חלקו יפנה לכיוון של טרנדים, אופנה ואמנות, אך החלק המעניין בעיצוב יזכור את חובתו – החובה להזכיר שעלינו לעזור, ושמגיע לנו להתקיים. פוליטיקה היא הדרך היחידה שבה מתנהל העולם, ועיצוב לא שונה. עלינו להמשיך ולשרת את המטרה, אך הדחיפות של האתגרים השונים העומדים בפנינו כרגע נוגעת להצלת חיים ולבדיקה אם עיצוב יכול להציל חיים. הנושאים הללו יעלו שאלות שיצריכו תשובה מיידית, כמו מה יקרה בעידן הפוסט־פלסטיק, או שאלות לגבי תוצאות חיוביות או שליליות של Degrowing (תפיסה של כלכלה אקולוגית אנטי צרכנית, ודרכו של סטארק לאפיין תהליך הקורא להפחתת ייצור מוצרים, בדגש על צמצום בצריכת אנרגיה ושימוש בחומרים רעילים – ר”ק).

מבלה קרוב למים

סטארק מאמין שחומרנות וצריכת יתר הן שורש הבעיות הסביבתיות, הכלכליות והחברתיות בעולם, ומתבטא לאחרונה על כך שצריך לייצר ולצרוך פחות. אך למרות התפיסות האנטי צרכניות שלו, מחזיק סטארק בתים ברחבי העולם, ובו־בזמן ידוע באורח חיים סמי־נזירי.

“אני תמיד נמצא במהותי במקום אחר. אני חי בחלום שלי, ביצירתיות, במבט לעתיד, בתפיסה של לא לחיות לעולם בהווה ולא לדעת מה משמעותו של העבר”, מזקק סטארק את תמצית הווייתו ומוסיף הסבר פחות אמורפי: “כשאני לא טס ומטייל עם אשתי ג’סמין, אני חי לבד, איתה ועם והילדה שלנו ג’סטיס, הרחק מערים וממכוניות. ככל שיש יותר מכוניות, יש פחות אנושיות. לכן אני מבלה זמן רב ככל האפשר קרוב למים, בוונציה או בחוות הצדפות הבוצית שלנו בדרום מערב צרפת, כדי להישאר רחוק מהזרם המרכזי של החשיבה ולהישאר טרי”.

החיפוש אחר כיווני חשיבה מקוריים מוביל את סטארק לשיתופי פעולה רבים, בהם גם עם הרוקר לני קרביץ, שכלל פרשנות רוקיסטית לכיסאות מדגם מדמואזל ביריד העיצוב האחרון במילאנו. כשנה לאחר מותו של מייסד אפל, סטיב ג’ובס, הושקה גם ונוס, היאכטה שסטארק עיצב בעבורו, ואשר עליה עבדו ביחד. “אני עובד רק עם שותפים שיש להם רעיון איכותי, ואשר ניחנו בתחכום הנדרש וברמת הידע להוציאו לפועל”, מצהיר סטארק.

כיצד תבחר שותף?
“חזון, קפדנות ויושר הם הפרמטרים העיקריים, וכאשר לשותף יש את זה, הוא הופך באופן טבעי לחבר. עם אנשי קרטל, למשל, אני חבר כבר 25 שנה, ואחרי תקופה כזו כבר הופכים למשפחה. סטיב ג’ובס ואני היינו שותפים לחזון המינימליזם, ולכן הוא ביקש ממני לעצב את היאכטה שלו”.

בתהליכי העבודה נוצר לעתים מתח בין המעצב למפעל או לחברה. מה טיב העבודה שלך מול קרטל?
“כדי שיצאו ילדים יפים, ההורים חייבים להיות מאוהבים, וכך גם בעבודה. קלאודיו לוטי (הבעלים והיו”ר של קרטל – ר”ק) ואני רואים דברים עין בעין. פיתחנו ביחד את העיצוב הדמוקרטי, והוא בין המעטים שיש להם חזון והבנה אמיתיים וריאליים של יצירה. הזרימה בינינו קלה וטבעית, וזה יוצר הרמוניה נהדרת ומונע דיונים חסרי תועלת”.

בהרצאה שנתן סטארק לפני כמה שנים במסגרת פרויקט ההרצאות TED הוא אמר כי אלוהים הוא מלכודת – אלוהים הוא התשובה כאשר אתה לא יודע את התשובה. “כשהברבריות חוזרת צריכים לשכוח את העיצוב, צריכים לחזור לרדיקליזציה, ולכן אני כל כך מתבייש במקצוע”, אמר אז, “ולכן אני כאן, לעשות את זה הכי טוב שאפשר”.

למה התכוונת בכך, ואם לא היית מעצב לאיזה כיוון היית פונה?
“אני לא אדם מאמין, אני מאמין רק במין האנושי. הייתי שמח להיות מדען או מלחין, דבר שבאמת עוזר לאנשים. הייתי בוחר במשהו שמתאים לסיפורה הגדול של האבולוציה”.

מדען או מלחין כנראה סטארק כבר לא יהיה, אבל במדיום הטלוויזיוני הוא דווקא כן התנסה. ב־2009 השתתף המעצב בתוכנית הבריטית “Design of Life”, כמנטור ושופט של מעצבים צעירים, בתחרות עיצוב שמטרתה לאתר את המעצב המבטיח הבא. סטארק לא התלהב, בלשון המעטה, מההיצע הבריטי.

מה היית מייעץ למעצב צעיר?
“העולם מתמודד עם אתגרים אקולוגיים, כלכליים, דתיים, פוליטיים ועוד, כך שדיון על יופייה של מנורה הוא לשווא. אני באמת ממליץ ללכת לפוליטיקה, כדי שאפשר יהיה לשנות את העולם, אך אם אותו אדם צעיר מתעקש להיות מעצב, אז הכיוון היחיד הוא עיצוב אקולוגי”.

האם נחשפת למעצבים ישראלים?
“אני לא יודע אם למזלי או לדאבוני, אבל אני עובד לבד ולא מכיר איש, בייחוד לא בתחום העיצוב. אני בטוח שיש מעצבים ישראלים טובים מאוד, אבל לא מכיר אותם. מה שאני כן יודע הוא שישראל היא המקום הטוב בעולם לתור בו אחר גאונות אנושית בתחומי ההנדסה. הרבה יצירתיות ופטנטים מקורם בישראל, והרבה רעיונות חדשים נולדים בתל אביב. אני לא מתעניין באופן מיוחד בעיצוב, באדריכלות או בכל תחום אחר, אני תמיד מלא תשוקה ליצירתיות ולאינטליגנציה. מה שבטוח הוא שבנוגע לשני אלה יש רק מקום אחד: ישראל”.

פרויקטים עתידיים

“לבד מעיצוב סירות”, מסכים סטארק לשתף בתוכניותיו לעתיד, “אני מתרחק מעיצוב, שהפך לבון־טון החדש. אני מעדיף להתמקד ביצירתיות טהורה ועל־זמנית, בחזון ובטכנולוגיה גבוהה. מבחינתי מדובר בפרויקטים אקולוגיים או באדריכלות דמוקרטית, כמו למשל בנייה טרומית נגישה בטכנולוגיה גבוהה. בנוסף אני עובד על פתרונות לעידן הפוסט־פלסטיק, ואפילו פועל למען יצירתיות בעזרת המעבדה שלי (מעבדה שהקים, העוסקת בחקר בסיסי של היצירתיות – ר”ק). השאלה שטורדת אותי כיום, ולצערי אין לי עדיין מענה עליה, היא מציאת פתרון לכיוון שאליו חייב העולם המערבי לפנות – ההפחתה המכוונת (Positive Decrease, הפחתה בייצור ובצריכה – ר”ק).