ASSOCREATION

פינג פונג סולארי
File Festival
Solar Pink Pong” הוא הכלאה של משחקי רחוב ווידאו. שחקני המשחק הזה יכולים לקיים אינטראקציה עם השתקפות אור שמש ורודה מונפשת ברחוב באמצעות גופם והצללים שלהם. המכשיר שמאפשר את המשחק הזה יכול להיות מותקן על עמודי שירות או דפנות בניין.

JENNIFER STEINKAMP

Silence Dogood, הידוע גם בשם מזרקות חורף

הכותרת של יצירת האמנות הזו מגיעה משם העט הראשון של בנג’מין פרנקלין, שבו השתמש כשהעמיד פנים שהוא אישה שכותבת לעורך, שהיה אחיו המוציא לאור של העיתון. יצירת האמנות עצמה נוצרה בהשראת תורת החשמל של פרנקלין, שבה הוא אפיין את החשמל כנוזל יחיד הזורם בין מטענים חיוביים לשליליים. פרנקלין גם גילה שברק בעננים זהה לחשמל הסטטי. התגליות החשובות הללו יצרו שינוי פרדיגמה עצום עבור המדע והתרבות. האנימציה מפרשת בצורה פנטסטית את היווצרות החשמל בענן. בתוך ענן רעמים יש אינספור כתמי אבק קרח צפים ומתנגשים זה בזה. ההתנגשויות שלהם בונות מטען חשמלי שזמן נוסף ממלא את כל הענן. החלקיקים המפוסלים והמצוירים ביד דומים לציורי מערות שלפני התרבות, מה שמרמז על תיאוריית בריאה קדמונית מסוימת. הברק גם משורטט ביד באותה רמת עדינות. הקרח המימי של החלקיקים מזכיר את הרעיון של מזרקה קפואה.

Alicja Kwade

ב- WeltenLinie, 2020 מאת Alicja Kwade, שום דבר אינו מה שהוא נראה. עבודה זו מתפתחת כחוויה ולא כמיצב סטטי ומתעוררת לחיים דרך תנועת הצופה. על ידי שימוש במראות דו-צדדיות וחפצים מזווגים ממוקמים בקפידה, המיצב של קוואד יוצר אשליה של טרנספורמציות חומריות פתאומיות ומפתיעות. ככל שמבקרים נעים בתוך מבנה הפלדה, הדרך שבה אובייקטים מובנים בחלל משתנה באופן דרסטי בהתאם לפרספקטיבה. עבודתו של קוואד חוקרת מושגים של מרחב, זמן, מדע ופילוסופיה. בתרגול שלה המשתרע על מגוון רחב של מדיה, היא מטיל ספק במבני המציאות ומשקפת הרגלים תפיסתיים בחיי היומיום.

TARA KEENS DOUGLAS

האופנאית הנודעת קו קו שאנל אמרה פעם, שההבדל בין אופנה לארכיטקטורה, הוא בפרופורציות.
Tara Keens-Douglas סיימה עתה את לימודי הארכיטקטורה באוניברסיטה של אונטריו קנדה ובעבודת הגמר שלה Ecstatic Spaces, היא חוקרת את הקשר בין תלבושות הקרנבל בארץ מולדתה טרינידד, לארכיטקטורה אישית. באמצעות מבני לבוש מנייר לבן העוטים נשים, היא ממחישה כי התלבושות הגרוטסקיות של הקרנבל יוצרות הגזמה וסובלימציה, הן מהוות כלי תקשורת בין הגוף לחלל, הן דרך לביטוי עצמי, הן רוויות הומור, לועגות לרצינות של העולם הפוליטי שמנהל את חיינו והן חוצות מעמדות. התלבושת היא אם כך הארכיטקטורה של הגוף, מעצימה את הגוף ונותנת לו פרופורציות שאין לו ועושה לו אידיאליזציה. התלבושות גם מעניקות זהות לקהילה, ומאפשרות לנו לצאת מתוך גופנו ולהתחבר למשהו רחב יותר, לאקסטזה של הפסטיבל שמסביב.

Vanessa Colareta

Exodus

תוך שיטוט באינטרנט נתקלתי בעבודותיה של הצלמת ואנסה קולארטה Vanessa Colareta ושוב נדהמתי מאינספור האפשרויות לצלם דומם בהשראת ציורים של אמני מופת.

ואנסה קולארטה נולדה ב-לימה, פרו ב-1978 ולמדה תואר ראשון ושני בצילום באוניברסיטה בוולנסיה, ספרד (Polytechnic University of Valencia, Spain). בשנים האחרונות הקריירה שלה נסקה והיא זכתה בכמה פרסים.

בתצלומי הדומם שלה היא יוצרת תמהיל מעניין ומשעשע בין ציטוטים ברורים של אמני מופת, בעיקר מהמאה ה-17, לבין חפצים ומותגים בני תקופתנו.

LAURIE SIMMONS

劳丽西蒙斯
ローリー·シモンズ
로리 시몬스
ЛОРИ СИММОНС
How We See/Sisi (Gold)

Laurie Simmons הינה אמנית\צלמת אמריקאית בת 62 שבמשך הקריירה שלה הפגינה התעניינות רבה באנטומיית הגוף של בובות. סימונס התפרסמה בשנת 1976 בזכות עבודתה הראשונה שהייתה מורכבת מתמונות בשחור לבן שצולמו בבית בובות. בעבודה זו ובעבודות רבות אחרות שלה, סימונס מצלמת ומתעדת בובות בחדרים שונים ובסביבות אנושיות ובכך הופכת את הבובה לאנושית. היא צילמה את אותה דמות שוב ושוב בתפקידים שונים, באזורים שונים- על יד השולחן, בפינה ובמטבח.

SOPHIE DELAPORTE

ソフィードラポルト
Софи Делапорт
סופי דלאפורט היא צלמת צרפתייה שעבודתה כוללת תמונות של מותגים מפורסמים כמו דיור, ג’ון גליאנו, ז’אן פול גוטייה ואחרים, וכן מאמרים למגזינים כמו ווג איטליה, ווג סין ו-ווג יפן. אופנה מסורתית עם כשרון אמנותי משלה. , סופי דלאפורט מטביעה את המותג שלה בצילומים מותאמים אישית בפנים ובחוץ.
בסדרת Nudes שלה האמנית מצליחה לשלב היטב את הווריד האמנותי שלה עם טכניקת הצילום של עולם האופנה. באמצעות דוגמנית יפה וצנומה עם עור לבן כשלג, סופי מעמתת את לובן עורה עם צבעים חזקים של בדים בהירים וזורמים, כמעט תמיד שקופים, במשחק של התלבשות והתפשטות, עם תוצאה רגישה, יפה וחושנית.

MAURIZIO CATTELAN

マウリツィオ·カテラン
Маурицио Каттелана

אומן איטלקי בן זמננו מלמד בעצמו, נולד בפדואה בשנת 1960 כיום גר בניו יורק. ההצעה האמנותית שלו ממוקמת בין פיסול לביצועים (פעולה אומנותית שבה אמן או קבוצת אמנים משתתפים בשימוש בגוף כאלמנט פיסולי “חי” מול הציבור), עובד בעיקר במשחק. תחושת ההומור והעברת הסימבוליות המוקמות מהוות את כלי הנשק העיקריים שלה.