SANG-CHUL CHOE

צ’ו סאנג צ’ול

ARGUMENT
Choe Contemporary Dance Company

source: suzannedellalorgil

מופע מחול עכשווי מקוריאה, לראשונה בישראל
“הויכוח” הוא השלב שבו חמישה אמנים, הכוריאוגרף ,המלחין ,הסופר המעצב והתאורן מתווכחים על רעיונותיהם בגין הזמן והחלל, אור ודמות, צבע וצליל. חמשה אמנים מודאגים וחרדים למצבה של החברה המודרנית כיום, ומנסים למצוא את הדרך לתקשר דרך הבמה והתנועה. מסע המגרה את החושים ומעשיר אותנו במחשבות על עצמנו וקיומנו.

“ביצוע מלוטש בטכניקה מדהימה בסגנון עכשווי ממסורת תרבות המחול הקוריאני”.
.
.
.
.
.
.
.
source: engtheaprokr

Choreographer Sang-cheul CHOE has been seeking a new way of combining contemporary dance, multimedia and arts as he has been engaged in diverse fields of arts including music, art and motion picture since the mid-90’s. His works Black Angel (2000), Contact (2001), Red Swan (2002) presented a new way of communicating through body language using the high-tech and the human body. However, unlike his works in the early 2000’s, Argument which was selected by PAMS Choice is a work that is taking the focus on the movements and breathing of the dancers only. Argument won awards for choreography and music at the 18th Dance Arts Awards in 2010 (hosted by Changmu Arts Center). I met with Choreographer Sang-cheul CHOE to find out the reason why he changed his choreography from high-tech to the human body.

In Argument, five artists including choreographer Sang-cheul CHOE create and develop images originating from the theme of “argument.” The performance engages in a fundamental examination of methods for communication toward overcoming the anxieties of modern society, focusing on the theme of faulty communication and the misunderstandings and translation errors that result. Winner of awards for best choreography and best music at the 2010 Dance Arts Award, this piece was invited for performance at the 2011 ChangMu International Dance Festival in Korea.

‘Choe Contemporary Dance Company’ is a dance troupe which attempts to combine state of the art multimedia with dance, transmitted from human body. The dance troupe is able to maximize visual elements by combining images with dances during choreographing. From this point of view, it looks like common cross over, but ‘Choe Contemporary Dance Company’makes a remarkable achievement during an operation which is kind of choreography combining high technologies with dances, and suggests the discussion of the dance through a highly motivated attempt.
.
.
.
.
.
.
.
.
source: cinarsorg

We are arguing. Why? The reason is that you are different from me. When we look into the word “arguing’, it comes from desire formulated when we can not conquer the other’s difference, In the other words, the desire comes from my intention to make the world filled with my own thoughts and ideas/ This is a war! But human beings have chosen arguing instead of having a war; and arguing has become the reason why we are existing now in the world. Finally, arguing will become loving which is the basement of human being’s existing. We can call it paradox.
.
.
.
.
.
.
.
source: facebook

“Old and New Traditions from Korea
Mr. CHOE is a quietly mesmerizing performer, whether moving his arm in long, leisurely but alert circles to stoke the gong in the group work or powerfully commanding the stage with just the attenuated, subtle stretching of his body in his own “Cloud and Rock,” danced to an atmospheric score by Mr. KIM. A little jewel of a dance that was a highlight of the program, the solo made one want to see more of Mr. CHOE, now also enrolled at New York University.”
; Jennifer Dunning, The New York Times

“A brilliant piece with sharp colors, representing twists and turns as well as their texts, me diated by the powerful individuality of Choe Sang-cheul”
(Kyung-ae KIM , Dance
Forum, 2012.12.)

“Choe has thrown philosophical questions for the past two decades to our society. As is usual with his dance, “Ona: Is she coming? ”provides the audience with a forum where everyone searches for an answer to the troubles and challenges of the times. (In-hwa YOO, Editorial Writer, The Kyunghyang Shinmun [Kyunghyang Daily])

“Choe’s choreography shows energy that lives and breathes. Another, more simplistic word to explain it might be life, but this energy in his choreography can really be a combination of Choe’s inquiring mind, desire to create and ability to give a form to his inner thoughts. The energy involves a feeling that is quite similar to the truth as discussed in the philosophy of art. The truth is an important standard to distinguish between things artistic and inartistic: according to this standard, Choe’s works deserve to be placed at the top of the ladder.”(Ae-ryung MOON, Dance Critic).
.
.
.
.
.
.
.
.
.
source: haaretzcoil

“ויכוח”, יצירתו של הכוריאוגרף הקוריאני סאנג צ’ול צ’ו שתעלה בתל אביב מחר ומחרתיים, היא הזדמנות להתוודע למחול עכשווי מדרום קוריאה. היצירה, המתאפיינת בתנועה אקספרסיבית, מלווה רובה בצלילים המזכירים פסקול של סרט מתח (ובשלב מסוים אף משולבות בהם נביחות מוקלטות של כלבים). תלבושות הרקדנים נעות בין חליפות עסקים לבגדים אפרפרים יום-יומיים או לבוש מינימליסטי, והצבעים אינם חורגים מהסקאלה שבין השחור ללבן.

בעשורים האחרונים הושפע המחול העכשווי בדרום קוריאה במידה רבה מן המערב. בין שנות ה-60 לשנות ה-80 חילחלה אליו בעיקר מורשתה של מרתה גרהם, מספר צ’ו בראיון טלפוני, ובהמשך הצטרפו השפעותיו של תיאטרון המחול מאירופה. לצד אלה, גם נותר ביצירה משהו מן המסורת, בתנועה ובמוסיקה. צ’ו מציין בהקשר זה בעיקר את הנשימה: “כשהרקדנים נושמים זה לא יוצא החוצה, זה נכנס פנימה”, כדבריו.

את “ויכוח” הוא יצר ב-2010, במשך חצי שנה, בעקבות הרהורים על הטבע הווכחני של האדם. “שאלתי את עצמי מדוע אנשים מתווכחים, מדוע יש ויכוחים בכל העולם”, הוא אומר. “אתה נתקל בהם כשאתה יוצא לרחוב, כשאתה צופה בחדשות. כל העולם מתווכח. וגם כשאני יוצר ריקודים אני מתווכח – עם מעצב התאורה, עם מעצב התלבושות וכו'”. גם הנסיבות הפוליטיות בארצו, המתח שבין הצפון לדרום, השפיעו על העניין שלו בנושא.

במופע משתתפים שמונה רקדנים, שישה גברים ושתי נשים, הפועלים בתוך משטח התחום במסגרת לבנה עבה ובוהקת (המזכירה זירת איגרוף). התאורה הבהירה משתדלת לחשוף כל פרט בתנועה שלהם. את הרוב הגברי שבהרכב הרקדנים מנמק צ’ו בצורך שלו ב”אנרגיה גברית”. לדבריו, הנשים בקוריאה עדיין נתפשות כנחבאות אל הכלים, והדימוי שלהן אינו מתיישב עם הנושא שבו ביקש לעסוק.

לדבריו, המחול הוא תחום מפותח מאוד בקוריאה. “הרבה רקדנים קוריאנים פועלים בלהקות באירופה ובארצות הברית, ויש הרבה פסטיבלים. אף שקוריאה אינה מדינה גדולה, יש עשרות אוניברסיטאות שבהן אפשר ללמוד מחול. אנחנו מנסים לאזן בין המסורתי לעכשווי ולבלט, אבל רבים רוצים לעסוק בעכשווי, כי זה יותר כיף, אני מניח”.

צ’ו, בן 48, השלים תואר ראשון במחול בסיאול ולאחר מכן רקד בכמה הרכבים בארצו. אחר כך נסע לארצות הברית לכמה שנים, שם השלים שני תארים מתקדמים באוניברסיטת ניו יורק ולמד אצל דאגלס דן, פרל פרימוס ואריק הוקינס. ב-1996, לאחר ששב לקוריאה, הקים את הלהקה הקרויה על שמו ובה יצר עד כה שורה ארוכה של כוריאוגרפיות.

“התחלתי עם הרכב של חמישה רקדנים, ארבע נשים ואני”, הוא נזכר. “התעניינתי מאוד אז במולטימדיה, זה היה חדש בזמנו ושילבתי מחול עם וידיאו. בהמשך השתעממתי מהקור המכני הזה, ניסיתי להתעלם מהמולטימדיה וליצור מחול טהור של חום וזיעה. לכן ‘ויכוח’ נראית כפי שהיא נראית, בלי תאורה מורכבת, בלי ארכיטקטורה מפוארת”.

בין שאר עיסוקיו צ’ו הוא גם אוצר של פסטיבל מחול מרכזי בסיאול, “Modafe”, ובמסגרת תפקיד זה ביקר בישראל פעמיים בשנים האחרונות וצפה במופעים באירועי “חשיפה בינלאומית”, המתקיימים כל שנה במרכז סוזן דלל. גם את “ויכוח” תעלה להקתו במרכז המחול התל-אביבי. בעיניו, המחול הישראלי “נהדר”: “האנרגיה של הכוריאוגרפים חזקה. אתם מעין מרכז למחול עכשווי כיום. כאוצר של פסטיבל מחול אני מרגיש שיש אצלכם הרבה פוטנציאל, גם בקרב כוריאוגרפים צעירים ולהקות צעירות. אני לא מדבר על בת שבע או חופש (שכטר), אני מדבר על הכוריאוגרפים הצעירים בישראל”.

בין היוצרים הישראלים החביבים עליו, עמנואל גת (שהופיע בקוריאה ב-2008), להקת “ורטיגו” וברק מרשל. את שני האחרונים הזמין להופיע בפסטיבל שהוא אוצר בסיאול. ורטיגו הציגה שם את “מאנא” (“הקהל שלי אהב אותם”) ומרשל את “רוסטר” (“האנרגיה שלו מטורפת”). לדבריו, כנראה ישוב לכאן ל”חשיפה בינלאומית” בסוף השנה.

בחרמות על תרבות ישראלית מטעמים פוליטיים, כמו אלה שיוצרים ישראלים מתמודדים עמם בשנים האחרונות באירופה או בארצות הברית, עדיין לא נתקל. “אין כאן שום ביקורת כזאת עליכם”, הוא אומר. “אין לי בעיה להביא לכאן אמנים ישראלים והקהל הקוריאני אוהב את המחול שלכם”.